זאב (זאביק) לב

זאביק אחי היקר, הפרידה ממך כל כך פתאומית, קשה וכואבת לכולנו. כל כך רצינו להגיד לך עוד כמה דברים שהרגשנו כלפיך… בחרתי להתחיל בדבריו של מיקי רהב חברך ובן כיתתך שכה היטיב לבטא: "זאביק נפרד מאתנו והמריא לחבורת הצדיקים הגמורים שם למעלה, עם חיוכו התמידי, שנינותו וחוכמתו עד אין קץ. אם כל אדם הוא עולם ומלואו, זאביק היה היקום כולו."

התברכת בכישרונות רבים שהביאו אותך להצטיין בלימודים בבית הספר, בכתיבה מלאת חן והומור, בציור קצת פחות (בשונה מאמא ושני אחיך שנחנו בכישרון זה). אני זוכר שאמא הייתה אומרת שערבי ההורים עליך, על רפי ועלי בבית הספר היו קצרים כי אומרים לה רק דברים טובים.

כאשר התגייסת, רפי היה כבר טייס בחיל אוויר, אתה דאגת לאמא שחששה מעוד בן טייס ולמרות שקיבלת זימון לקורס טיס, אמרת לה בהומור האופייני לך שתוותר ותלך לצוללות, ובסוף הלכת לסיירת מטכ"ל. לה לא היה שום מושג מה קורה שם, אבל לפחות זה היה על הקרקע. באחד המבצעים העלומים קיבלת את עיטור המופת עם חבריך ולא סיפרת עליו כלום, גם אחרי שכבר יצאו ספרים על היחידה.

איבדנו את אבא כילדים ואת רפי במלחמת יום כיפור ומירה ואתה ידעתם לתמוך ולהיות עם אמא, חיהל'ה ומשפחתה בימים קשים ולהבדיל בשמחות.

המשכת והגשמת את חלומך להיות מדען וחוקר עד לתואר הדוקטור בטכניון ושם המשכת במחקר בנושאי הנדסה גנטית במעבדתך, ואני הוקסמתי ורותקתי לשמוע את הסבריך. היית איש אשכולות, למדת וידעת אין ספור נושאים ותמיד אהבנו להיפגש ולדבר על הכל.

הגשמת את חלומך לטפס על פסגות הרים ברחבי העולם עם חבריך מיגור ומהיחידה וליהנות בחברתם מנופים מדהימים ומהמקומיים שאירחו אתכם. (מודה שלא הסכמנו עם דעתי שעדיף לעשות סקי במורדות הרים אלה במקום לטפס). כמובן נזכור את אהבתך לטיולים על הכרמל, לעוספיא, נחל יגור ולכתר שהתחלנו אנחנו שלושת האחים, והמשכת עם ילדיך, אחייניך ונכדיך.

היית בן זוג אוהב ואהוב למירה, אבא מדהים לכרמל ויריב ואח"כ סבא לנכדיך דרור ומירון שהיו מחכים לימים אתך ביגור או בטבעון, דוד נערץ לילדיו של רפי ושלי שאהבו אותך ושהצלחת ליצור עמם קשר קסום דרך האיש, היצירתיות והדמיון, הידע, העניין, חוש ההומור והטוב שבך.

לפני כשבועיים עלינו לבית העלמין הזה ביגור לקברי הורינו ורפי, ואמרת לי בהתבטאות לא אופיינית לך: "כאשר תגיע העת ארצה לפגוש אותם למעלה ולדבר עימם." וזה קרה מהר מדי…

נשמור את הזיכרונות היפים, את השרים החמים ונמשיך ללכת לאורך ובהשראתך.

אני רוצה להודות בשם המשפחה לכל מי שבאו לכבד את זאביק ולנחם את המשפחה.

בגעגועים ובאהבה רבה, מיקי לב ובני משפחתו.

למרות המרחק הרב שאני רוצה להרגיש קרוב אליך היום. קשה למצוא את המילים ולצערי אין לי את היכולת שלך להתבטא עם מילים מלאות מחשבה, רגישות, עמוקות ומדויקות. אני אתגעגע לשיחות הטלפון שלנו ולחיבוק המאופק והזהיר שהיית נותן לי, כשהיינו מתראים ושתמיד הרגשתי דרכו את אהבתך. אתגעגע לחוכמה שלך והענווה שלך. אתגעגע לעיניים הטובות שלך שדומות כל כך לעיניים של אבא שלך, ולעיניים של אבא שלי, ולעיניים של הבן שלי. את טיול השורשים לדנציג כבר לא נעשה, לא נחלוק יותר את צילומי הטבע שלנו ששימחו אותנו כל כך ולא נשב שוב לכוס תה גרניום מהגינה שלך (שלמרות שלא ממש אהבתי את הטעם אהבתי לשתות אותו ביחד בסלון שלכם).

אני מודה על שהיה לי דוד כמוך. על כל מה שנתת לי והשקעת בי.

השארת את חתמך בעולם וחשוב מזה, בסובבים אותך.

וגם דני וזואי שראו אותך כל כך מעט בחייהם, תמיד הרגישו ואמרו שאתה מיוחד במינו. תחסר לי מאד מאד אבל אתה אתי ובנשמתי לנצח. הלב שלי עכשיו כל כך כואב.

אחד ויחיד אתה. אני אוהבת אותך.

יעל לב, אחיינית, בתם של רפי וחיה.