אברהם זיכלינסקי

08/03/1897 - 17/07/1984

פרטים אישיים

תאריך לידה: ד' אדר ב' התרנ"ז

תאריך פטירה: י"ז תמוז התשמ"ד

ארץ לידה: פולין

שירות בטחון: נוטר

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: פרידה זיכלינסקי

אברהם (אייבי) זיכלינסקי

נפטר לאחר מחלה ביום ג' י"ד בתמוז תשמ"ד.

אייבי נולד בפולין בשנת 1897 להוריו ישראל ומלכה. ב-1909 היגר לארצות הברית, שם היה פעיל בתנועת העבודה. עלה ארצה בנובמבר 1932 והצטרף לקיבוץ. עבד במחצבה, תקופה קצרה, זה מקום העבודה שכמעט כל חבר חדש ביגור עבר אותו. בבית החרושת לעציצים, המפעל החרושתי הראשון של יגור. שרת בנוטרות – שבע שנים – כיומנאי בתחנת הנוטרים ביגור. בהנהלת החשבונות (ברישום עבודה), בחדר האוכל (כמרכז), ועבד כל עוד רגליו נשאוהו – בבית החרושת לגין.
בזמן המנדט הבריטי, היה אייבי, הודות לשליטתו בשפה האנגלית וכן גם הודות למזגו הנוח וכושרו לקיים יחסי חברות עם הזולת, מעין מוסד ביגור. הוא היה המתווך בהרבה מאד עניינים שבינינו לבין האנגלים. בלט הדבר בעיקר בימי החיפוש – ב"שבת השחורה" של 1946. הודות להתערבותו לא נאסרו כל האנשים שהאנגלים תיכננו לאסור. ותווכו גם הקל על החיים במשק בעת המצור.
ב-1953 הקים אייבי משפחה. הוא נשא לאשה את פרידה חייקיס ז"ל והיה אב מסור מאוד לחביבה בתה.
הגיע אלינו מאמריקה העשירה, אולם השתלב ונקלט מהר בחברתנו. כחלוץ בין חלוצים. לא קָבל, קיבל הכל באהבה. הלך לעבוד לאן ששלחוהו, מילא כל משימה שהוטלה עליו, והכל ברוח טובה, בנועם ובחברות.
נעים הליכות היה האיש מאין כמוהו, חביב ונוח לבריות והכל חבבוהו. מעולם, דומה, לא שמענו אותו רוגז או כועס או מטיח דברים כלפי חבר.
כ-52 שנים התהלך אתנו וכל ימיו עבודה ופעילות ומילוי משימות.
בן 86 היה במותו. בשיבה טובה הלך מאתנו. אייבי היה מעורה במשק והעדרו יורגש בנוף האנושי של יגור.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • נכתב ע

    חברנו אייבי (אברהם) זיכלינסקי ז"ל היה מזקני העובדים במשק, אם לא הזקן בין כולם. למעלה מחמישים שנות עבודה מאז בואו מארצות-הברית, בגיל גבוה יחסית, עד גיל שמונים וחמש/שש, מה עוד שגם עד עלותו ארצה הוא לא התהלך בטל.

    ב-1917 באו לארצות-הברית החברים דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי, אשר הוגלו ע"י הטורקים מא"י. מיד עם בואם התחילו השניים בפעולה ענפה, למען הסבר את מטרותיה ומשימותיה של תנועת ארץ-ישראל העובדת, בכתב ובעל-פה. בין היתר הוציאו שם את ספר "יזכור" בשפת יידיש – השפה אשר לה נזקקו רבים מבין המהגרים.

    אייבי הצעיר (בן עשרים) התרשם מאוד משני השליחים הראשונים. דבריהם ומעשיהם נחרתו עמוק בלבו, ומאז כבר היתה ברורה הדרך שבה בחר.

    קודם כל ייסד במקום מושבו, ברוקלין שבניו-יורק, סניף של "צעירי ציון"… והתמסר כל כולו לעבודה בסניף. זו היתה בשבילו עבודת-קודש, לה היה מסור בכל נימי נפשו, ובעטיה אף הזניח את עסקיו הפרטיים…

    ב-1932 עלה אייבי ארצה, ואחרי 52 שנות עמל הלך לעולמו בשיבה טובה.

    יהא זכרו ברוך!

    זאב רימון

    יומן ליום השלושים

  • נכתב ע

    השם אייבי בוטא בפי חברים כשם חיבה לאיש. לא כל-כך הייתי קרוב אליו, אבל היה חביב עלי להיפגש איתו, במקרה או שלא במקרה. היה נעים-הליכות בהתייחסותו לחברה, לאנשים. היה בו משהו מלבב. השיחה איתו היתה מאוד חברית, כי אחת מהתכונות שלו היתה אהבת הבריות.

    אני זוכר שבשנים קודמות, כשאייבי עוד היה "זקן-צעיר", היה ממלא תפקידים חברתיים שונים: ועדת תורנות לשבתות וחגים, כשזה לא היה במסגרת סידור העבודה הכללי, וכן בוועדת חברים וכדומה. היתה לו גישה חיובית לכל הפונה אליו.

    תמיד נזכור את אייבי לטובה.

    יהי זכרו ברוך!

    י. בן-כהן

    יומן ליום השלושים