אברהם טל

19/01/1917 - 24/06/2001

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ה טבת התרע"ז

תאריך פטירה: ג' תמוז התשס"א

ארץ לידה: גרמניה

שירות בטחון: נוטר

תנועה ציונית: החלוץ

עבודה: מחצבה, נהג בית

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: שרה טל

בנים ובנות: מרים כרמי, רותי גרשמן

נינים ונינות: יהלי אילון, ליהיא אילון

אברהם טל

אלפרד, אברהם נולד ב-19.1.1917 בהינדנבורג, גרמניה, להוריו זלמה ומקס טאו. היו לו עוד שלושה אחים ואחות. להורים היתה חנות של בדים.
אברהם גדל בצל שנים קשות, שנים שלאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. החנות נסגרה והאב נפטר ממחלה. אברהם נאלץ להפסיק את לימודיו בגיל 13 ולעזור בפרנסת המשפחה.
ב-1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, אברהם יצא להכשרה של תנועת "החלוץ" בצרפת ועבד כשנתיים בעבודות חקלאיות אצל איכרים.
בקיץ 1935 עלה לארץ והגיע לחוף יפו, כשבמזוודתו הוא מבריח מעט נשק עבור היישוב היהודי. מיד עם עלייתו הופנה על-ידי בני מרשק, שטיפל אז בעליית החלוצים, ליגור. עם הגיעו ליגור הצטרף לעבודת החברים בסלילת כבישים בנשר ובמחצבת "ארבע וחצי". בתום יום העבודה המפרך עוד נשאר לו כוח לעזור בבניית חדר-האוכל. לאחר מספר שנים התגייס והיה נוטר במשטרת הישובים. באותה עת פגש אברהם את שרה, נישא לה, ונלדו שלוש בנותיהן: מרים, שולה ורותי.
לפני מלחמת השחרור התחיל לעבוד כנהג. בתחילה עבד על משאית ב"סולל בונה". בתקופת המלחמה היה נהג תובלה בחיל האויר. ב-1949 היתה לאברהם תאונה קשה. המשאית בה נהג התהפכה ונפלה
לתהום בכרמל. כחצי שנה אושפז בבית-החולים, אך הוא החלים וחזר לנהגות. הוא עבד בחלוקת תוצרת "תנובה" בחיפה, ובשנות החמישים הראשונות החל לעבוד כנהג הבית של יגור ושל המרפאה. הוא הוביל ברכבו עובדים וציוד לשדות-יגור בנגב ובתענכים, יחד עם הסעת חברים לבתי-חולים בחיפה, תל-אביב ואפילו ירושלים, בימי חול ובשבתות. הסיע יולדות לצד הבאתם של חברים שנפטרו וליוויים בדרכם האחרונה. בזאת ראה מצוה והתמיד בה שנים רבות.
אברהם ו"האוטו של אברהם" הפכו למוסד, שגוייס לטובת המדינה ויגור. בכל שעות היום והלילה היה אברהם מוכן לצאת לנסיעה, ותמיד באמינות, באחריות ובעמידה בלוח הזמנים – כי כך האמין וכך פעל, כי אהב לעזור לאנשים. עם עבודתו בנהגות עסק גם בתיקוני תנורים לחברים ובחלוקת מיכלי גז, כי זו היתה תפיסת עולמו, לעזור ולשרת את החברים. וכשלא נמצא בנסיעות או עסוק בתיקוני התנורים ובחלוקת מיכלי הגז – היה נמצא בגינתו אותה טיפח.

אברהם אהב להאזין למוסיקה קלאסית. אהב לצפות במשחקי ספורט בטולוויזיה ובעיקר – בטניס. הוא זכר את כל האירועים המשפחתיים ותאריכי ימי ההולדת של כל בני המשפחה. ומה שלא סיפר לבנותיו, סיפר לנכדיו ונכדותיו. הכל עם ההומור הידוע שלו.
בשנים האחרונות, כשבריאותו החלה להתערער, היה לו קשה כשלא יכול היה עוד לעזור לאחרים והצטרך לקבל עזרה בעצמו. לעיתים היה קצת יותר מריר. גם הדיבורים על השינויים הנעשים בתנועה הקיבוצית היו לו כזריית מלח על פצעים.

אברהם שהסיע את החברים בדרכי חייהם – לחופה, ללידה ובמסעם האחרון – סיים אתמול לפתע את מסלול חייו. ועתה הוא נוסע בפעם האחרונה בדרך שלמרגלות הכרמל, פעם ראשונה בחייו – לנוח.

    סיפורים

    לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

    • מוסד ושמו אברהם טל

      "מה מזכיר לכם השם הבא: אלפרד טאו", פתחה מנחת הערב, שולה רביב, את המסיבה הזו, שערכו לו עם סיום עבודתו. לקצרי הזיכרון בינינו, או לאלה שבעוונותיהם לא ידעו שם זה – אלפרד אינו אחר אלא אברהם טל, שירד לאחרונה מהגה רכב הבית, לאחר 38 שנים של עבודה בשירות הציבור.

      תלאה העט מלסקור את שלל התפקידים בהם עסק. חבר שהפך בתוכנו למוסד, על כל המשמעויות החיוביות של אמינות, אחריות, וגם – איך אפשר אחרת – עמידה בלוח זמנים. כי כך האמין שצריך וכך פעל.

      מרכז עבודתו בימים ההם ועד לאחרונה – נהג המרפאה. ממהר מבית מרקחת אחד לשני, בתי חולים, וגם אם לא תמיד היה החיוך נסוך על פניו – את העבודה עשה, ועוד איך. ובין לבין היה שותף לשמחות (נישואין, לידות, הסעת תינוקות הביתה) ולעצב (לדרכם האחרונה), ולא נחטא אם נאמר שהיה בתמונת "סודות קטנים" לרוב.

      והם, חבריו, ידידיו ועמיתים, התכנסו במועדון הצעירים לציין את סיום עבודתו…

      סיפרו שם על הטנדר, שגלגליו הידקו פיסות קרקע בכל קצווי הארץ, כדי לשמור על שטחי החקלאות של יגור שהשתרעו בביר עסלוג' ובחרתיה; סיפרו על אותם תפקידים "קטנים" שנטל על עצמו בשירות החבר והמוסדות; סיפרו על "מסלול חיים אנושי" שהיה עושה ביום אחד – ליווי נפטר, הבאת רב לחופה וקידושין והחזרת יולדת עם תינוקה הביתה. כן, הכל ביום אחד. מעין סמליות של אחריות, מראשית ועד אחרית.

      וגם אנשי "דפי יגור" לא יכולים לשכוח את הדבקות במשימה. למרות התנועה הקשה בעיר, למרות חוסר הנוחיות והמחוייבות לעניין שלא חייב היה לעשותו – לא ויתר, גם אם היה נוסע במיוחד. ועוד (הבאת) סרטים והובלות למען ובשביל.

      והיום, כשהוא מקפל כמה מתפקידיו, מניחם בצד ורושמם בזיכרון, יש מי שעדיין אינם מסכינים עם החסרון הזה. אבל אברהם ממשיך קדימה. שומר לו את הפינה הקטנה של אחריות (כן, שוב אחריות ודבקות) והפעם – בשירות הגאז. עדיין קם מוקדם בבוקר (כמעט מתוך הרגל), שותה קפה במחסן הכללי בחברת אברהם בירך, וממשיך בפעלתנות יום-יומית.

      בחיים פותחים מעגל וסוגרים מעגל. לאברהם יש על מה להשקיף, גם על מה להתפאר. ראוי הוא לכל ברכה ציבורית!

      אריק בשן – עורך

      יומן יגור, 19.8.1988

    • אברהם טל – 50 שנה של ליווי לוויות

      ביום ב', 28.2.2000, התקיים במזכירות אירוע לכבוד אברהם טל, שבמשך 50 שנים עסק במצוות ליווי והסעת חברי יגור בדרכם האחרונה… המברכים ציינו את המשא הקשה שאברהם טל לקח על עצמו, את כוחות הנפש ויחסי האנוש הדרושים למעשה הזה, ואיחלו לו בריאות ואריכות חיים.

      אברהם ציין בדברי תודתו למברכיו כי עברו עליו הרבה ימים קשים במשך השנים, בייחוד כאשר הביא את חבריו לקבורה.

      המצווה שאברהם עשה שנים ארוכות, היתה תרומה חשובה מאוד לקהילה ואפשר לראותה כ"מפעל חיים" – עד כמה שצירוף המילים הזה מביך בהקשר להלוויות.

      קטעים מיומן יגור

      10.3.2000

    • על כבוד, גאווה ולב מלא באהבה

      …ערפל בוקר סמיך רובץ בין הגבעות הירוקות

      של צפון-מזרח צרפת;

      מכיוון הרפת לא נשמע כל קול, בעוד פסיעותיו הנמרצות

      מקדימות את שעת החליבה, וידיו הגדולות מתנערות

      מזיכרון הסוס והמחרשה של אתמול, ומתמתחות לקראת

      סוף השבוע הקרב, בו יקבל את אופנועו של האיכר

      לסיבוב בעיר הקרובה…

      כך, לפי סיפוריך, סבא, החלה דרכך,

      בחיים עצמאיים של עבודה פיזית קשה והגשמת

      רעיונות גדולים, במעשים יומיומיים רבים

      ולא פשוטים.

      השיחות שלנו על ימים צעירים אלה שלך,

      וגם על אירועים מאוחרים יותר, עדיין חקוקות היטב בראשי.

      כמה אהבתי להקשיב לך, פעם אחר פעם,

      גם כשחזרת על אותו הסיפור שוב ושוב;

      בכל פעם שחיית אותו מחדש נוספו לו גוונים וצלילים חדשים,

      וכל-כך שמחתי לראות את השלמות הזו שלך עם חייך שנותרו מאחוריך…

      …אני מבטיחה לעצמי שאת מה שלמדתי ממך –

      חריצות וכבוד, מוסר אנושי ועבודה קשה בגאווה,

      לא אשכח ולא אחסיר מחיי וגם מילדיי,

      שיכירו אותך תמיד כסבא אברהם,

      איש של כבוד, גאווה ולב מלא באהבה.

      עינב

      יומן יגור, 27.7.2001