ברוריה, בת שרה ובצלאל אורמן, נולדה בחיפה בשנת 1944,
גדלה בנתניה והקימה שם משפחה עם פרדי זר-אביב.
לאחר שנולד בנם הבכור צאליק עברה המשפחה לצרפת,
שם חיו תשע שנים ושם נולדו הבנות סופי וגבי.
בשנת 1982 חזרו ארצה, וכעבור שנתיים נקלטו ביגור.
לא קלים היו לברוריה חבלי הקליטה ביגור.
לאחר שהתנסתה בעבודה בבתי הילדים ובארכיון הקיבוץ
מצאה את מקומה במשרד אולם "יד למגינים", שם היתה מנהלת המכירות.
מעבר לאחריות המלאה על מכירת הכרטיסים, הקשר העסקי עם המוסדות
והקשר האישי והאיכפתי עם קהל המנויים,
היתה ברוריה שותפה מלאה בניהול האולם.
היא ניהלה את המשרד בדייקנות ובאמינות מירבית.
במרכז עולמה עמדה משפחתה.
היא היתה גאה בילדיה, בקשרים ההדוקים ביניהם ובקשר שלה עם כל אחד מהם.
במוצאי-שבת, 4 באוקטובר 2003 לא הגיעה ברוריה לפתוח את הקוּפה
לקראת הקרנת הסרט השבועי.
תמיד היתה אומרת: "הרי רק הבלתי אפשרי ימנע ממני מלהתייצב בזמן!" – ואכן, אירע הנורא מכל.
ברוריה זר-אביב
27/08/1944 - 04/10/2003
