בתיה גוטהלף

14/10/1904 - 19/08/1980

פרטים אישיים

תאריך לידה: ה' חשון התרס"ה

תאריך פטירה: ז' אלול התש"מ

ארץ לידה: פולין

עבודה: גן-ירק, לגין

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: דוד גוטהלף

בתיה גוטהלף

בתיה נולדה בשנת 1904 בעיירה ויילון שבפולין בבית חסידי. האב עסק במסחר זעיר ופרנס בקושי את משפחתו. בגיל 8 נתייתמה מאביה, ובגיל 15 נפטרה גם אמה, ונטל הדאגה לאחיה ואחיותיה הצעירים נפל על שכמה. היא נאלצה להפסיק את לימודיה בגימנסיה הפולנית ויצאה ללמד שיעורי עזר כדי לפרנס את משפחתה. לאחר כשנה חידשה את לימודיה בגימנסיה בד בבד עם לימוד שיעורי העזר. עם סיום לימודיה, לאחר בחינות הבגרות, החלה להכשיר עצמה למקצוע ההוראה. באותה תקופה עבדה בבית היתומים המפורסם של יאנוש קורצ'אק. בתום הכשרתה נתקבלה לעבודה כמורה מחנכת בבית ספר ממשלתי פולני, והייתה מורה יהודיה יחידה בין עשרות מורים גויים. את שיעורי הדת "דת משה", שהיו נהוגים בבית הספר ניצלה להסברת הרעיון הציוני, ולעידוד התלמידים לרכישת בולי הקרן הקיימת, דבר שהיה בלתי חוקי ומסוכן.
במרץ 1934 עלתה ארצה באמצעות נישואים פיקטיביים. בתחילה עבדה זמן קצר בתל אביב במטרה להרוויח כסף כדי להעלות ארצה את אחותה הצעירה, אולם הדבר לא עלה בידה.
לאחר זמן לא רב הצטרפה לקיבוץ גשר (אשדות יעקב) ומפאת תנאי האקלים הקשים עברה ליגור – כאן הקימה את ביתה. ביגור עבדה שנים רבות בגן הירק. עם בוא גלי העליה בתחילת שנות ה-50, יצאה ללמד במעברות וביישובי העולים: טירה, מגדל העמק ורמת ישי. מאוחר יותר לימדה באולפנים לעברית ברמת דוד, וכן לימדה במשק חברים עולים ותלמידים מבית הספר. בעבודת ההוראה ראתה אתגר גדול להקנות לתלמידיה באמצעות השפה גם את האהבה לארץ ישראל.
בשנים האחרונות עבדה בלגין ולא החסירה יום עבודה עד שחלתה. אולם ביגור, במעגלי המשק והחברה, לא מצאה את מקומה.
את משפחתה הגדולה גידלה וטיפחה בנאמנות ובמסירות ללא גבול. לפני כ-10 שנים שכלה את בנה הצעיר משה במלחמת ההתשה, אולם זכתה לראות את בניה ובנותיה האחרים מקימים להם משפחות ובונים להם בית. בדאגתה ובמסירותה ללא גבול, ובחתירתה המתמדת אל השלמות הבלתי אפשרית, התנגשה פעמים רבות אפילו עם בני משפחתה הקרובים ביותר.
לפני כחצי שנה חלתה. תחילה נדמה היה שמדובר בכאבים חולפים ועוברים, אולם נתברר שמחלת הסרטן הורסת את עצמותיה, והיא הלכה ודעכה מים ליום. אולם גם בשעותיה האחרונות והקשות ביותר לא דאגה לעצמה אלא המשיכה לדאוג לבני השפחתה ולכל הסובבים אותה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לחנך לחנך ולחנך

    התשובה על השאלה "חינוך משותף" או "פרטי" היא: לחנך, לחנך ולחנך. אם הילד אינו ברשות אמו, יעבור לרשות אם-ידידה אחרת. אבל פה צפה בעיה רצינית. האם-המחנכת של קבוצת ילדים חייבת להיות מחוננת בכשרון חינוך, באהבת ילדים וברצון כביר להקרין מסביבה אושר ושמחת חיים בין הפרחחים וה"השודדים הקטנים". זאת עבודה קשה, והאדם המתמסר לה לא יזכה אולי לשכר ראוי לו. הגמול צריך להתבטא באהדה של החברה, אבל לרוב זה אינו קיים.

    כאשר אם חברת קיבוץ מוסרת את ילדה לידי אם אחרת היא רוצה שזאת תהיה מחנכת בעלת נפש שופעת אהבה וקורנת ערכים חינוכיים לקטנים. האם מוותרת על ילדה במשך כל היום, אבל היא תובעת תמורה בעד הקורבן הזה, ביטחון שילדה יהיה מתחת כנפיים של אם-מחנכת בעלת ידע חינוכי ואהבה גדולה לקטנים העתידים להיות גדולים. האם-המחנכת צריכה להיות חדורת הכרה שתמיד עליה לעמוד על המשמר למען הפג את הבדידות של הילד.

    בתוך קבוצה הומיה יש לעתים קרובות מישהו בודד הזקוק להשגחה מיוחדת של מחנכת-חברה-ידידה. מלבד הגשת אוכל ובגד, זקוק ילד לעוד לחדירה לשטח החיים שלו. קשה לו להימצא בעולם ומלואו לבד. חברה-מחנכת חייבת להיות רעה, מגלה הבנה לכל אשר נוגע לאזרח הקטן…

    אנו החלוצים הקימונו את מדינת ישרל הקטנטונת בכוח העבודה. הילדים שלנו צריכים להמשיך לעבוד וללמוד. הזמן של הילד צריך להספיק לשני הדברים. בגיל 15 הנוער שלנו יוצא מהטיפול ועובר לחיים עצמאיים, עוברים לסעוד עם החברים בחדר-האוכל הגדול, עוברים לגור במבנים של הנוער המתבגר… סדר היום ידוע לכל אחד: מגרשי ספורט, ספריה, בריכת שחייה ועוד דברים קוסמים ופתוחים לנוער. הכל סביבו והוא בעצמו שולט על הכל לפי הבנתו ויכולתו…

    עלינו להודות שבפרק הזה של החינוך אנחנו חייבים במהרה תיקון למען הקל על הנוער בגיל זה. נכון הוא שקשה לחנך בגיל המתבגר, כאשר כל צעירה וצעיר חושבים את עצמם לכבר מבוגרים, חכמים ויפים ועולים ברוח ובשכל על הקשישים. אולם לנו אסור לוותר על החינוך ועל החדירה לחיי הנוער בגיל הזה כדי להיטיב עמם ולשמור על זמנם, שיוכלו לנצל אותו ללימודים, עבודה, ספורט ומנוחה.

    קושי החינוך בגיל הזה אינו משחרר אותנו מהמשך פעולה פדגוגית.

    בתיה גוטהלף

    (מתוך חוברת מחזור כ', של דני, מרץ 1965)