בתיה לוין
לספר את סיפורה של בתיה, משמע לספר על הדור השני ביגור.
בתיה נולדה ב-22.2.1933. כל ילד היה אז לא רק בן להוריו, אלא גם של החברה כולה. ההורים, שעשו מהפכה בחייהם ובחרו בדרך חיים מטורפת, שרעיון ההגשמה כיסה אצלם על כל קשיי היומיום – גידלו כך גם את ילדיהם. חוויות הילדות שזורות בבניית המשק והחברה, תוך השתלבות עם הנוף המשתנה, בהתרחבות הקיבוץ, והן מובילות דרך שנות הילדות והנעורים ליום הגדול של הכניסה לחברות במשק.
ובתיה בתוך כל זה כחלק בלתי נפרד ומובן מאליו בשירה, בריקוד, בויכוחים סוערים עד אור הבוקר.
בתיה בקורס מכי"ם וישראל בא לבקר בטנק.
בתיה מקימה משפחה והיא אמא צעירה ויפה לאתי בתה הבכירה. עוד ילד ועוד ילד ובתיה יפה וצעירה מתמיד.
בתיה אינה מזניחה את כשרונות באמנות ובמוסיקה, וכך הגיעה לפסטיבל מוסקבה ובו הפגישה המרגשת עם יהדות בריה"מ שהלהיבה אותה.
כל השנים שרה במקהלת יגור, משתתפת פעילה בכל החגים, מתמידה במקהלה המקובצת מתחילתה.
בתיה בעבודתה הצליחה להשרות שלווה ומרגוע: במאור פנים לילד כמטפלת וכאיש צוות בעבודתה עם חברות צעירות ומבוגרות.
לאחר שנים של עבודה יצאה בתיה ללימודים כמורה למלאכה והתגלה כשרונה לציור ולמלאכת מחשבת.
המחלה הקשה שנחתה עליה לפתע שמה לאל את כל תכניותיה. בתיה נאבקה במחלתה מתוך אמונה שתוכל לה וכך קיווינו כולנו.
נזכור את בתיה צעירה, יפה ותאבת חיים.
