חיים וולך

03/03/1914 - 12/11/1985

פרטים אישיים

תאריך לידה: ה' אדר התרע"ד

תאריך פטירה: כ"ח חשון התשמ"ו

ארץ לידה: רומניה

שירות בטחון: הגנה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: מלכה וולך

חיים וולך

חיים, זה לא באמת, זו רק הלצה, לא כך היה הדבר, אתה המצאת זאת, נכון? אך הסיפור המבדח כל כך הולם את מציאות חיינו, תפור כל כך, מותאם לנפשות הפועלות בו, עד כי כעבור יום אינך יודע להבחין מה אמת ומה היא תפארת ההלצה. כך, כבדרך אגב בדיחות ועקיצות בהגשה עצמית ללא חשבון, ללא תפריט ערוך מראש. כמעט אמן המשרטט בחידודיו את המגוחך והמבדח שבחיינו. ולמחרת אלה סיפורי עם העוברים מפה לאוזן וקונים את עולמם בחיוך רחב ובצחוק מתגלגל.
חיים, זו רק הלצה, עוד אחת, זאת לא האמת! לא מתחבר לנו חיים ומוות יחדיו.
חיים נולד בעיר ידיניץ בבסרביה בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הוא היה הצעיר מבין שלושת הילדים במשפחה, פעילה וספוגת אווירה ציונית. מגיל צעיר השתלב בפעילות התנועה הבורוכוביסטית, היה מדריך בה וריכז סביבו נערים ונערות צעירים ממנו. יציאתו להכשרה חיזקה עוד יותר את זיקתו לארץ ישראל ועשתהו קצר רוח לקום להגשים את העלייה ארצה. נטל ברכת פרידה ממשפחתו והפליג מרומניה לנמל חיפה וליגור. עם בואו נשלח עם קבוצת חברים לעבודה במפעלי ים המלח בסדום. מנת חלקם הייתה עבודה פיזית קשה בחום מתיש וריחוק לזמן ארוך מן הבית. כאשר חזר מסדום נטל את פטיש החוצבים ועבד במחצבת ארבע וחצי. משם עבר לעבוד בחלוקת תוצרת תנובה בחיפה.
חיים הצטרף כחברים אחרים לארגון "ההגנה" ולאחר קום המדינה שירת במילואים בפלוגת תובלה כנהג משאית. חיים עבד עוד מספר שנים בעצי פרי אך בשל מצב בריאותו הלקוי, עבר לעבוד בחדר האוכל.
ביגור פגש את מלכה ויחד הקימו משפחה ונולדו להם שלוש בנות. היה אב מסור ואוהב למשפחתו, ידיד ורע לחבריו ותמיד מוכן לסייע ולעזור.
הלצותיו וסיפוריו העלימו מידידיו עד יומו האחרון את מצב בריאותו ואת סבלו. את רעיונותיו, מחשבותיו, טענותיו ותלונותיו העביר דרך הסיפור המצחיק בראי הקריקטורה החיה. בחדר האוכל, על אם הדרך, ליד השולחן, תמיד עם חיוך וסיפור חדש: שמעת מה קרה לפלוני?…
חיים תחסר לנו מאוד כחבר וידיד אך סיפוריך יחיו עוד שנים רבות אחריך ואנו נזכור אותך לאורם בחיוך ובאהבה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לזכרו היקר של חיים וולך

    חיים… כך פשוט, חיים, ולא עוד, ללא תוספת שמות תואר. כך הכל הכירוהו, כך חיבבנו אותו ונהנינו לפגשו, לשהות במחיצתו שעה קלה, כי נעים הליכות היה האיש, מסביר פנים וחביב לכול, ותמיד בדיחונת בפיו, דבר-ליצנות משובב נפש, לשמח לבך. והוא מספר לך זאת מפה לאוזן, כאילו ממתיק סוד איתך, כאילו רק לך שמורים הדברים. ואתה מאזין בדריכות, נהנה ופורץ בצחוק לשמע הסוף, העוקץ ("פואנטה" בלעז), גם כאשר לעיתים לבך אינו פנוי כלל למליצות.

    לאיש הזה, לחיים ז"ל, שמורה פינה חמה בלבי זה זמן רב, מראשית ימי בבית הזה שלנו – בית יגור.

    הגעתי ליגור לפני כ-50 שנה, בשלהי הקיץ של שנת תרצ"ו, בחודש אוגוסט החם והלוהט.

    וזאת לדעת, כי בימים ההם כל "חלוץ", מה שקורין בימינו "נקלט חדש" – היה נשלח ראשית-כל לעבודה במחצבה, וליתר דיוק ל"מחצבת ארבע וחצי" (על שום מיקומה של המחצבה במרחק 4.5 ק"מ מחיפה העיר). אף אני נשלחתי לשם ונפלתי לתוך עולם שלא הכרתי מעודי. הר עצום ושגיא (בעיני), מפולח ומבוקע, כאילו עומד להתמוטט וליפול עליך; אבנים וסלעים, אבק וחום וצמא, וחורנים שזופים ויחפים, סלי-אבנים על כתפיהם, אצים רצים ללא הרף, כאילו רוח תזזית אחזתם, ואף אנו מחרים-מחזיקים אחריהם, כדי שלא לפגר אחריהם בתפוקה ("כיבוש העבודה!"). מעולם לא נמניתי עם הגברתנים ונקל לשער שלא קל היה לי להתמצא במקום הזר והמוזר הזה.

    חיים ז"ל היה בין אלה שעזרו לי להיקלט. עצם נוכחותו בסביבה השפיעה. רוחו הטובה עליו תמיד, חברותו, חיוכו, איזו הלצה משחררת – והכל נראה אחרת – רגיעה ושלוות נפש בתוך המהומה הגדולה….

    – – –

    ברצוני לספר בזה על עוד איזה קשר מסויים שהיה בינינו, ורק בינינו.

    יום אחד סיפרתי לחיים מעשה בראש-ישיבה אחד מהעיר טעלז אשר בליטא. הלה היה מן המחמירים והיה רגיל לדרוש לפני תלמידיו (בתרגום לעברית): "אנחנו עדינים (יפי נפש), אבל התורה אינה עדינה. התורה אומרת: ארור האיש אשר לא יקיים את דברי התורה הזאת!"

    סיפרתי לו וגם ניסיתי לחקות את קולו של הרב, ראש הישיבה. והוא, חיים ז"ל, התמוגג ממש מצחוק. כל-כך מצא הדבר חן בעיניו, שכל אימת שנפגשנו היה מבקשני לחזור על "ההצגה", ולא עבר יום שלא דשנו בזה עד שהדבר הפך למעין "קוד" בינינו, שרק אנחנו ידענו פשרו…

    – – –

    בוכה הלב, חיים, על לכתך מאיתנו בטרת עת….

    שרגא ר.

    יומן ליום השלושים

    11.12.1985

  • מסיפוריו של חיים וולך

    חומש וגמרא

    נכנס חיים וולך לקבל סיגריות אצל אליעזר מלכין, ואומר לו: ג מ ר א

    – מה פירוש?

    – פשוט מאוד, אלה הם ראשי תיבות: גוט מארגן (בוקר טוב) ר' אליעזר.

    מלכין לא נשאר חייב ואמר לו: ח ו מ ש

    – מה פירוש?

    – פשוט מאוד: חיים וולך מה שלומך.

    מה את אוהבת?

    אומרת חברה לחיים וולך: היום אני לוקחת אצלך רק גבינה.

    שואל חיים: תגידי בבקשה אחת ולתמיד – מה את אוהבת?

    אומרת החברה: הייתי רוצה משהו חמוץ.

    חיים: הפעם בדיוק הצלחת. הגבינה היום היא באמת חמוצה…