יוכבד וינר
שנים נאבקה עם המחלות שפקדוה ולא נכנעה להן, כי על כן הייתה חדורה רצון עז ואהבה רבה לחיים, והנה לפתע פתאם הכריע אותה המות, כאילו ארב לה זה מזמן וחיכה רק להזדמנות מתאימה. ויוכבד הייתה הרי עד הרגע האחרון מלאת תכניות לחיות חיים מלאים ולהנות מהם.
יוכבד נולדה בשנת 1910, בעיר ויז'ניץ (בוקובינה) להוריה טובה ומאיר הופר. היה זה בית ציוני ויוכבד ספגה מילדותה בבית הוריה את האוירה הציונית. למדה בבית ספר פרטי עברי וידעה עברית עוד מנעוריה.
בשנת 1934 יצאה עם יעקב, חברה בחיים, להכשרה, שם עבדה בכל מיני עבודות במנסרה, בשירותים, בתפירה. כעבור ארבע שנים, בספטמבר 1938, היא עלתה עם יעקב ארצה ישר ליגור. כאן עבדה בבתי ילדים, במטבח, בתפירה, בה המשיכה עד יומה האחרון. בכל מקום ובכל מסיבה השתדלה להיות שמחה ועליזה ולעורר גם באחרים עליצות. כך היא הייתה בתנועת הנוער, במעגלי הריקודים ובשירה וכך גם עם התבגרותה. מראשית היותה במשק השתתפה יוכבד במקהלה והתמידה בה עד שחלתה ונאסר עליה לעסוק בכך, דבר שגרם לה לא מעט כאב. בעבודתה בשטח התפירה מצאה סיפוק רב והשתדלה להשביע את רצון החברות ודרישותיהן.
לפני 16 שנים עברה יוכבד ניתוח לב. היא הלכה לניתוח זה באומץ, למרות ידיעתה הברורה את הסיכון הכרוך בכך. על אף המגבלות השונות לאחר הניתוח נשארה תמיד עליזה ומלאת שמחת חיים. אהבה את המשק, את האנשים, את הנוף וכל אשר בו. מחלתה האחרונה אשר הכריעה אותה – פקדה אותה דוקא בתקופה בה הרגישה באופן יחסי טוב, מלאת מרץ והכנות לקראת שמחות במשפחה הענפה.
חברותיה וידידיה הקרובים אהבו אותה והחשיבו את טעמה ואת עצותיה בעבודה בה עסקה, כי היה לה טעם עדין, אהבה את היופי ושאפה אליו.
יוכבד נאבקה קשה בששת ימיה האחרונים וכל אלה אשר ראוה בסבלה הרב ידעו, כי המות גאל אותה מסבלותיה. לא קלים היו חייה של יוכבד אולם היא סגלה את עצמה אליהם, אם כי הם לא האירו לה פנים. והנה נעקרה מאיתנו והיא רעבה לחיים. כזאת נזכרנה לתמיד.
