יעקב סלע

09/09/1919 - 20/10/1982

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ד אלול התרע"ט

תאריך פטירה: ג' חשון התשמ"ג

ארץ לידה: פולין

שירות בטחון: פלמ"ח

מקום קבורה: יגור

מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: ישראלה סלע

אחים ואחיות: צבי סלע

יעקב (יענקלה) סלע

יענקלה נולד בעיירה קאמין-קאשירסק שבפולין בדצמבר 1917, בעצם ימי מלחמת העולם הראשונה. בהיותו בן 3 התייתם מאביו. את דבריו, שנתפרסמו בספר יגור תחת הכותרת – השאיפה לכוח, פתח יענקלה במילים אלו: "אני זוכר עוד שבהיותי ילד קטן סחבה אותי אמי על הידיים עם שני כיכרות לחם והסתירה אותי בתוך הסוף. הבלחובצים הגיעו לעיירה והתחילו לפרוע ביהודים. אני מתחיל מזה הואיל ואני רוצה להעביר קו מנחה ולומר, כי כל חיי עד היום הם שאיפה לכוח. כי אנחנו לא רק אנשים שמדברים, אלא גם מגשימים".
כשגדל למד יענקלה בביה"ס הממשלתי, שם הגן על יהדותו בסביבה העוינת. הוא עלה ארצה והגיע ליגור בגיל 17. מיד נכנס לחיי עבודה והיה לחוצב. התגייס לפלוגות הלילה של וינגיט והיה בין העולים לחניתה ב-1938. בשנת 1941, עם הקמת הפלמ"ח, היה מראשוני מגויסיו. בשנת 1942, בפלישה הידועה לסוריה נטל יענקלה חלק. הוא השתתף בקורסים למפקדים של הפלמ"ח. ומי בהתישבות ובפלמ"ח לא מכיר את יענקלה?
ב-1943 נאסר יענקלה יחד עם ישראלה ע"י הבריטים ליד טול כרם בעוון נשיאת אקדח. כששוחרר, נשא את ישראלה לאשה, חזר לפלמ"ח והשתתף במבצעיו, ביניהם פיצוץ הראדאר בסידני עלי, ונשלח מטעם הפלמ"ח למחנות קפריסין לארגן ולאמן לוחמים לשורות הפלמ"ח.
כשם שהיה יענקלה איש הגנה מובהק, היה איש עבודה בכל רמ"ח אבריו. כך במחצבה, בגן הירק, בפרדס שהיה מנוטעיו, בתפקידו באקונומיה ובלגין. היה איש תנוע וחבר קיבוץ בעל הכרה והזדהות בכל אורחות חייו. קו זה הביא אותו גם לקורס הגבוה באפעל.
יענקלה כל כולו שמחת חיים מתפרצת וסוחפת, הנותן קולו בשיר תמיד, מקדים שלום לכל חבר, שופע טוב לב ורעות מלבבת. איש הדוגמא והמופת האישי.
למשפחה אבד בעל, אב וסב חם.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לכבוד מושל הנפה

    לכבוד מושל הנפה

    מר ברגמן

    חיפה

    א.נ.

    בזה הננו לצרף את מכתבנו להוד מעלתו הנציב העליון בקשר לשחרורו של תושב כפרנו, יעקב קמינסקי, הנמצא זה למעלה משנה בבית הסוהר.

    אנו מכירים את התושב יעקב קמינסקי כאדם ישר ושקט ומועיל לחברה.

    אנו מבקשים מכבודך להמליץ בפני הוד מעלתו הנציב העליון על בקשת החנינה.

    כבודו בטח מכיר את תושבי משקנו שרק שלום ושלווה מלווים אותם כל ימי קיום המשק וכי תמיד הם שקועים בעבודת כפיים לשם הצלחת המשק ולא במעט עשו בימי מלחמה אלה הן ע"י הרחבת הייצור החקלאי והן ע"י גיוס מספר גדול של חברינו לצבא ולנוטרות.

    בתקווה שכבודו יעביר בהקדם את בקשתנו זו הרינו חותמים בתודה למפרע.

    בכל הכבוד

    בשם

    18 אוגוסט 4

  • יענקלה / מאת: צבי סלע

    יענקל'ה

    כך כונה. לא, הוא לא היה קטן. "הגדול" הזה נכנף מחמת מידותיו. אהוד היה על כל יודעיו.

    יענקל'ה נולד בעיירה קאמין-קאשירסק, עיר מחוז בפלך בריסק ע"נ בוג, בימי חנוכה תרע"ז – בעצם ימי מלחמת העולם הראשונה והרעב…. אבא, סוחר גדול בעורות של חיות-יער ובהמה, בעל מחסן סיטונאי לקמחים, היה לאיכר "בעל בית" כפרי פרוץ וגן עצי-פרי. בין עצי הפרי בחר לו יענקל'ה, עם בוא הקיץ והבשלת הפרי, את השזיף העבות, המבורך בפריו… יענקל'ה היה זוחל אל מתחת לעץ ועוסק בבליעת השזיפים המתוקים… בסוף עונתם קם יענקל'ה על רגליו והחל ללכת…

    לימים היה הילד לנער. ספג את יהדותו במלוא מושגיה הלאומיים, וביניהם החובה להתגונן בפני פגיעה גופנית. כשלמד בבית הספר הממשלתי התקומם ולא אבה ללמוד ביום השבת. "יהודי אני ולא אחלל את קדושת השבת". היו לו צרות בבית הספר אבל גבר עליהן. ויתרו לו. היה ילד חסון ואהב משחק וספורט. בכיתה העויינת הגן על יהדותו. נחת זרועו לימדה את חבריו ה"שקצים" לכבדו. "אתה יהודי אחר", אמרו לו, "אותך לא נכה עוד"…

    כחניך "החלוץ הצעיר" היה מתמסר לסניף בכל מאודו. היה עובר ברגל במשעולי פולסיה ווהלין ומבקר במושבות "החלוץ הצעיר" ובהכשרות "החלוץ". משנוסדה ההכשרה בעיירה היה עוזר איתם יחד לקבל עבודות ולבצען. עד אשר הגיעה דרישתי והוא עלה ארצה כקטין, בשנת 1935, יחד עם אמא… היה לחוצב. "פטיש האוויר" "רקד" בידיו…

    יענקל'ה נשא בכל התלאות של גידול ירקות באדמת יגור הטובענית וטיפח את הפרדס. כאקונום נשא בעול של הזנת האוכלוסיה ביגור משך שנים רבות.

    כחבר "ההגנה" הולבש יענקל'ה מדי גפיר וצורף לחֶבר כובשי חניתה ויושביה. היה בין היוצאים אל מעבר לגדר ומטריד את הכנופיות סמוך לבסיסיהן. לימים גוייס לפלמ"ח. היה מדריך בקידוח באבן, למלא בדינמיט, לסתום ולהדליק את הפתיל… גם בפלמ"ח קראו לו יענקל'ה, משום גדלות רוחו.

    יענקל'ה השתתף בפלישת הצבא הבריטי לסוריה… היה שם עד התבססותם של האוסטרלים בלבנון, בגזרת החוף של הים התיכון.

    יענקל'ה נאסר יחד עם ישראלה כאשר היו בסיור בשטח שבין טול-כרם לשכם… כאשר שוחרר מכלאו חזר לפלמ"ח. היה פעיל בכוננות לקראת עליית פליטי השואה והשתתף בפיצוץ סידני-עלי אשר על חוף הרצליה.

    נשלח לקפריסין כאחד הפליטים, ללמד ידיהם מלחמה. ישב שם עד אשר הוכרז על מדינת ישראל. חזר ופיקד על מחנה כפר-יונה, הקלט של הפלמ"ח. חזר הביתה בגמר מלחמת הקוממיות.

    בערוב ימיו עשה שנתיים בקורס הגבוה באפעל. גם שם חיבבוהו וקראו לו יענקל'ה.

    יענקל'ה היה נאמן לתנועה, לקיבוץ, להסתדרות ולמפלגה. היה מסור ופעל לטובתם. איש תנועת העבודה בכל רמ"ח אבריו, כאשר ההגשמה העצמית משמשת לו נר לרגליו.

    אחיו הגדול – צבי

    יומן יגור, 3.12.1982

  • יענקלה / מאת: אפרת שלם

    ** *

    יענקל'ה

    ענק כסלע.

    איתן כסלע.

    כביר כסלע.

    ואתה נתת לו מלוא-חופניים אהבה, אמונה וטוהר.

    נתת לו רוחב-לב, זוהר של פשטות ועומק שורשים.

    נתת לו – את הרֵעוּת.

    עשית אותו מוצק – כסלע.

    נאמן – כסלע.

    גיבור – כסלע!

    מי אמר שסלעים נשברים?…

    אתה היודע שבגודל עוצמתם הם מורים לנו את הדרך,

    וכי בלעדי אותן אבני-סלע היתה היא אבודה.

    יענקל'ה היה עבורי מעיין נובע בלתי נדלה של חום, חכמת-חיים, הבנת הזולת ואהבה. ומעל הכל שמחת-חיים והסתפקות במה שיש. מעטים האנשים שנֵחנו בשילוב זה של תכונות. במציאות של ימינו, כאשר הריצה אחרי החומרנות, התפרקות מערכים, מבוכה בעצם קיומה של הדרך – היה יענקל'ה היהלום שבכתר.

    הוא היה מחנך, למרות שלא עסק בהוראה. עצם חיותו את חייו כפי שחי – היתה דוגמא אישית למופת. הוא ראה את הדרך בלי אשליות ונאחז בה בכל כוחו. להט אמונה זו בער בעצמותיו והבעיר את הסובבים אותו….

    מימי לא ראיתי אדם אופטימי, שמח וטוב-לב לזולת… "המוראל" – זו היתה מילת הקסם שהרבה להשתמש בה. לשמור עליו מכל משמר – שאם לא כן, ידע מה תהיה עומקה של הנפילה…

    אפרת (בית השיטה)

    יומן יגור, 3.12.1982

  • מכתב למושל הנפה

    ***

    18.8.1944

    לכבוד

    מושל הנפה

    מר ברגמן

    ח י פ ה

    א.נ.

    בזה הננו לצרף את מכתבנו להוד מעלתו הנציב העליון בקשר לשחרורו של תושב כפרנו יעקב קמינסקי, הנמצא זה למעלה משנה בבית הסוהר.

    אנו מכירים את התושב יעקב קמינסקי כאדם ישר ושקט ומועיל לחברה.

    אנו מבקשים מכבודו להמליץ בפני הוד מעלתו הנציב העליון על בקשת החנינה.

    כבודו בטח מכיר את תושבי משקנו, שרק שלום ושלווה מלווים אותם כל ימי קיום המשק, וכי תמיד הם שקועים בעבודת כפיים לשם הצלחת המשק. ולא במעט עשו בימי מלחמה אלה, הן ע"י הרחבת הייצור החקלאי והן ע"י גיוס מספר גדול של חברינו לצבא ולנוטרות.

    בתקווה שכבודו יעביר בהקדם את בקשתנו זו, הרינו חותמים בתודה למפרע.

    בכל הכבוד…

    ***

    חמש שנים עם "יחס מיוחד"

    יעקב קמינסקי נידון השבוע במשפט צבאי לחמש שנים עם "יחס מיוחד".

    כידוע, השתלשלות המקרה היתה כזו: יעקב טייל עם שתי חברות, ובטיול נפגשו עם קצינים בריטיים אשר חשדו בהם והביאו אותם למשטרה. נערך חיפוש אצלם ומצאו אצל הבחורות אקדח ומחסניות. יעקב הצהיר שהאקדח הוא שלו.

    החברות נידונו: אחת לשנתיים, אחת לארבע שנים. פסק הדין עוד טעון אישור המפקד העליון של צבאות הארץ. המשפט הדהים את כל הנוכחים בתוקף חומרתו.

    (החברה שנידונה לשנתיים היא חברתנו ישראלה מלמד-סלע, והשניה חברה מדפנה)

    ספר יגור, עמ' 174

  • מכתב מכלא עכו

    אחד הוא הקו

    שלום רב לכם חברים!

    אין בפי מלים להודות לכם, חברים, על הביקורים והמתנות שקיבלתי מכם. ראיתי כמעט את כל המשק, הרבה חברים צעירים ומבוגרים, ושמחתי מאוד באותם הימים על ביקורכם. לפעמים זה התבטא בהתרגשות יתרה בזמן הביקור – אבל הרי תכירו אותי שאני מתרגש, וביחוד בפני חברים כל-כך קרובים, שבאמת מזמן כבר רציתי לראותם.

    למרות ששוחחנו כמעט ולא כלום, אך אני קראתי בעיניכם הרבה מאוד. ראיתי בכם הרבה השתתפות והתעניינות במצבי. אני לכשעצמי רואה את עצמי כאילו בחיים רגילים. אחד הקו הנמשך מחיי בעיירתי, דרך ביה"ס "תרבות", "החלוץ הצעיר", יגור, חניתה ועכו…

    לדעתי, אנשי משק צריכים ללמוד להתייחס ברגילות לאסיריהם. צריך להתרגל, שישנם גם "אסירים בדרך". כמובן שיש לדאוג, כמו שדואגים לכל חבר, אך לא להתרגש כל-כך. אינני יודע אם הצלחתי להביע לכם את התרשמותי…

    אצלי אין הרבה חדשות. הימים כמעט דומים אחד למשנהו, ובכל זאת בחיי יום-יום יש גם כאן מקרים אשר יש להתעניין בהם ולשוחח עליהם.

    אני מוכרח לסיים את מכתבי זה, כי "עומדים לי על הראש" בשביל למסור אותו. תסלחו לי, לכן, על האי-שלמות בביטוי. אולי אתקן בפעם הבאה את החסר.

    היו בריאים ושלום מהמלווה אתכם.

  • השאיפה לכוח

    השאיפה לכוח

    אני זוכר, שבהיותי ילד קטן סחבה אותי אמי על הידיים עם שני כיכרות לחם והסתירה אותי בתוך הסוּף… התחילו לפרוע ביהודים.

    אני מתחיל מזה, הואיל ואני רוצה להעביר קו-מנחה ולומר כי כל חיי עד היום הם שאיפה לכוח, כי אנחנו לא רק אנשים שמדברים אלא גם מגשימים. הגשמתנו החלוצית היא הדרך לפיתוח הכוח: הכלכלי, הפוליטי, המדיני והצבאי.

    כשגדלתי שמעתי בעיירה סיפורים על אירגון הגנה עצמית, שהוקם בזמן מלחמת העולם הראשונה ע"י בחורים צעירים. זה דחף גם אותי למחשבה על הגנה עצמית בכל מחיר, בניגוד להליכה כצאן לטבח…

    הפגישה הראשונה שלי עם נשק היתה בחדרו של אחי, צבי, ביגור, עת נכנסתי במקרה כאשר עסק בניקוי הרובים. הוא היה בתקופה ההיא מרכז-השמירה ביגור והיה לוקח אותי לביקור בעמדות, לחנכני ולהדריכני, וכך נכנסתי "לעניינים". כעבור זמן מה צורפתי להגנה והתחלתי ללמוד תפעול נשק. לאחר המטווח הראשון, כאשר קלעתי למטרה – ידעתי שכבשתי דבר שהשתוקקתי לו שנים רבות….

    ההגנה ביגור היתה שם-דבר. יצא לי להיפגש עם פעילי ההגנה בכל חלקי הארץ ונוכחתי בזה….

    חלקה של יגור בעליה לחניתה

    אני זוכר את הערב, כאשר חזרתי מהעבודה במחצבה ותלמידי המחזור הראשון של ביה"ס המחוזי באו לחדרי והודיעו לי שהחליטו באסיפה על הליכתי לחניתה. היה זה ב-1938… אני זוכר את התרגשותי הגדולה בעת פרידתי מציבור החברים. ראיתי אותו ככוח גדול המצטבר מכל פרט בתוכו, וזה נתן לי את העידוד ללכת לאשר אשלח. ברוכה היתה השליחות הזאת. היא שעיצבה את אופיי וליוותה אותי בהמשך הדרך.

    אינני יודע אם יש עוד משק בסביבה הזו שהתגייס בכוח רב כזה כמו יגור, הן מבחינה מספרית והן מבחינה ארגונית… עשרות חברים היו שותפים למבצע ביום העליה, וכן אחר-כך בסלילת הכביש, שכללה עבודת-ידיים רבה וקשה.

    שמונה חודשים הייתי בחניתה. ידעתי שאני שליחה של יגור ונתתי את המכסימום שיכולתי לתת. ראיתי עצמי שותף לכל עבודות הבראשית: אבטחת הדרך, גיוס לוחמים מנוסים לראשית פלוגות-האש, עזרה בגדר, מארבי לילה וכו'. ידעתי להעריך את חברי יגור ככוח פועל ומפעיל. היתה דאגה רבה במוסדות המשק השונים לצורכי השליחים, והאספקה המסודרת לשליחי יגור בלטה בכל מקום.

    בשובי מחניתה יצאתי לקורס מפקדי כתות, ומכאן ואילך שימשתי בתפקידי הדרכה שונים…

    בשנת 1941 הוקם הכוח המרוכז והתכליתי ביותר בהגנה – הפלמ"ח. היתה לי הזכות להיות מראשוניו. משק יגור שימש מקום ריכוז לפלוגות רבות של הפלמ"ח, ובו גם התקיימו קורסי החבלה… יגור יוצגה בכל דרגות ההדרכה בפלמ"ח, בהדרכה האיזורית והמרכזית, וכן היתה במפקדה העליונה של הפלמ"ח – – –

    יעקב סלע

    ספר יגור, עמ' 198