נחמן מתוקי
נחמן נולד ב-1913 בעיירה וולקובישקי, עיירה ציונית בליטא. שם גם למד בבית ספר עברי ובגמנסיה עברית. יצא להכשרה בשנת 1930 שם שינו את שמו מ"צוקרווסר" ל"מתוקי".
הגיע לפלוגה ביגור ב-1931. ראשית עבודתו הייתה סבלות בבית חרושת "שמן", עבר לעבוד במחצבת ארבע וחצי והגיע לעבודה בנמל. היה אז חוסר עבודה בארץ ונחמן סודר לעבוד בסנדלרות. לדבריו הייתה לו נטיה לכך היות ואביו היה סנדלר. גם במקצוע זה הייתה עבודה מעטה ונחמן מוצא עצמו בונה את גשר חליסה, כאשר בעונות הפרי חוזר לנמל להעמסת פרי הדר. לשם כיבוש עבודה עברית נשלח מטעם האספה הכללית ביגור לעזרה ברמת הכובש.
בשנת 1940 החליטה האספה שעליו ללכת לשמירת יערות, בשליחות מטעם ה"הגנה". נחמן לומד ערבית ובסיוע הסוכנות עולה בדרגה עד שבסוף תקופת המנדט היה למפקח ייעור של אזור הצפון. כל זה נעשה תוך כדי כניסתו לעבודה בש"י (שרות ידיעות של ה"הגנה"), ולפעולה ב"רכש" (רכישת נשק ע"י ה"הגנה").
לאחר מלחמת ששת הימים עבד כיועץ לענייני ייעור מטעם הממשל הצבאי בשומרון, שם גם פגש ידידים ערבים ותיקים מיג'ור ובלד-א-שייך, היא תל-חנן היום.
נדמה שלא תהיה זו הגזמה אם נאמר שכל חורש מהחורשים הרבים המכסים את צפון הארץ וגם דרומה ממנו נושאים את חותמת ידו של נחמן. הוא פרש לגמלאות בשנת 1975 לאחר 35 שנים כיערן מסור.
גם בתחומי המשק היה מעורה, בעיות חינוך היו חשובות לו מאוד. הוא ניסה השכם והערב להתריע על אי אכפתיות בשטח זה, כמו בשטחים אחרים.
כשהכניסו את התחבורה הפנימית לשרות במשקנו היה נחמן בצוות הראשון שחנך אותו. כשקשתה עליו עבודה זו בשל מצב בריאותו, עבר לטובופלסט.
נחמן ניסה תמיד להבין את הדור הצעיר, לימד עליהם זכות בל הזדמנות והיה ידיד נעים שיחה לצעיר ולקשיש באותה מידה.
