עוזי בארי

20/01/1930 - 20/02/2004

עוזי בארי

עוזי נולד בט"ו בשבט 1930 להוריו יוסקה וגיטקה בארי שעלו כחלוצים ב-1922. שנות ילדותו הראשונות עברו במושב "חרות", שהוריו היו בין מקימיו. כשהיה בן חמש הגיע עם הוריו לקיבוץ יגור, שהפך והיה לתמצית חייו. כבר בבית-הספר התבלט עוזי ביכולותיו האינטלקטואליות. סיפור מעניין מאותה תקופה היה איך כילד בכיתות ו' – ז' היה נכנס לכיתות התיכון לשיעורי המתמטיקה, עומד על כיסא כדי שייראה בין התלמידים הבוגרים והמגודלים, ועונה על שאלות המורה, לאחר ששאר התלמידים לא ידעו את התשובה. בכיתה הוא לא תמיד ביקר והרבה בילה בטיולים ובלימוד עצמי, שליווה אותו לאורך כל חייו.
בנעוריו שירת עוזי ב"הגנה", ואף נעצר עם אנשי יגור ב"שבת השחורה". בהמשך שימש כסגן מפקד איזור יגור. לנכדיו סיפר: "ליד יגור היו אז שני מקומות מסוכנים מאוד: חיפה ובאלד אל-שייח'. עד שלא נכבשו שני המקומות האלה, יגור הייתה בסכנה גדולה". עוזי השתתף בכל מלחמות ישראל, ואף על זה סיפר לנכדיו: "כשירדה הסכנה מיגור התגייסתי לשרת ב"הגנה", ונלחמתי בעיקר באזור הגליל המערבי… במאי קמה המדינה וכולם נקראו לשרת בצבא ולהישבע לצה"ל. בראשית 1949 עברתי לחיל הטנקים… נלחמתי ב"מלחמת סיני", וב"ששת הימים" נלחמתי באזור ג'נין, ואף הייתי בין העולים לרמת הגולן". ב-1973, כשהיה בנסיעת עסקים באירופה בתור מנהל "לגין", פרצה מלחמת יום כיפור. "מהר חזרתי לארץ וגויסתי ליחידת טנקים, שפרצה והגיעה לתעלת סואץ. שירתתי ביחידה של טנקי חילוץ. היינו מפנים את הפצועים משדה הקרב אחורה, עד לשטח המוגן בו היו אמבולנסים מחכים להם".
ב-1951 נשא עוזי לאישה את תאומה שבאה כמורה ליגור. כשנה לאחר מכן נולדה בתם הבכורה איריס ולאחריה – ספי, עופר וסיגל. עוזי ותאומה זכו לתשעה נכדים: עמית, ערן, אהוד, תום, עינת, נעמה, נתי, עומרי ויובלי, ועוזי אף זכה להשתתף בחתונת נכדו עמית עם נטע.
לעוזי הייתה תפיסת חיים ברורה, שאותה הנחיל לילדיו ונכדיו: מעל הכל אהבת האדם והכרה בערך שוויון האדם, ויחד עם אהבת האדם – אהבת הקיבוץ וישראל. תחום נוסף שהיה חשוב לעוזי, היה פתיחות מחשבתית ואופקים רחבים. זאת העביר לילדיו ונכדיו, כשהוא מחדיר בהם את אהבת הקריאה. ובלי הלוגיקה לא ניתן להבין את עוזי, ששעות משפחה רבות היו מוקדשות לחידודים מתמטיים וחשיבתיים. עוזי תמיד מצא את הזמן לילדיו ונכדיו, שהתייעצו עמו בכל נושא. תמיד כשהייתה עולה שאלה, ולא משנה באיזה נושא, ידעו בני משפחתו של עוזי, שאם יישאל – ידע את התשובה וישמח לתיתה ובהרחבה.
כאדם בוגר, חי עוזי חיי שליחות. שליח של הקיבוץ והתנועה, וסביב שליחויות אלו בנה את חייו. ללימודי ההנדסה יצא על פי החלטת ועידת ה"קיבוץ המאוחד", שבעקבותיה נשלחו חברים ללימודי הנדסה בטכניון וללימודי חקלאות ברחובות. עוזי, עם חברי קיבוצים אחרים, היה שותף בקומונת הסטודנטים שהתגוררה ביגור ולמדה בטכניון. ב-1954 סיים עוזי את לימודי ההנדסה בהצטיינות והיה לבן יגור הראשון שסיים לימודים גבוהים. לאחר לימודיו עבד ב"מפעל הבנייה", שהיווה את חברת הבנייה של הקיבוצים, ותוך כדי כך היה פעיל בקרב חברי יגור הצעירים, ועזר בארגון "חוג הנוער", שהיה לשם דבר בתקופתו. ב-1962 הסכים עוזי להיות גזבר יגור, והיה חבר במזכירויות ובוועדות שונות, ושימש כדמות אליה היו באים להתייעץ בנושאים קיבוציים שונים. חברותו של עוזי ביגור לא הייתה מתוך הרגל או נוחיות. הוא האמין בקיבוץ בכל מאודו. בראיון שנערך איתו לקראת חגיגות ה-70 של יגור, אמר עוזי: ודאי שיש ערכים (בקיבוץ), כאלה שעד היום אני מחזיק בהם, שפעם נאמרו על ידי ההורים כהערה, ונשארו לכל החיים. אבי תמיד אמר לי, שהקיבוץ הוא לא המקום הכי טוב לחיות בו, אבל הוא הרע במיעוטו. אין מקום אחר טוב יותר". ועוד הוסיף עוזי: "מה שמאפיין את הקיבוץ זה אהבת הארץ, אהבת ההיסטוריה של עם ישראל ושל ארץ-ישראל. עצם ההוויה הקיבוצית מחנכת למשהו: שוויון האדם בלי קשר למה שהוא עושה".
ב-1973 נבחר לניהול "לגין". שם המשיך למלא תפקידי ניהול במשך 30 שנה, עד יום מותו. גם נסיעתו האחרונה לבית-החולים הייתה תוך שהוא מביע את התנגדותו – "אבל קודם כל עלי לסיים את הדו"ח ללגין". ב"לגין" חיכו למחרת להגעתו לישיבה עם הדו"ח. אך עוזי לא זכה יותר לחזור ל"לגין" אותה כל-כך אהב.

    סיפורים

    לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

    • לגין מספידה את עוזי

      עוזי,

      קשה לומר עליך דברי הספד, כאשר אך לפני זמן קצר עוד ישבנו יחדיו בדיונים על דוחות ותקציב ואתה בהיר מחשבה תמיד, עירני, ענייני ובקי בחומר לפרטי פרטים.

      עוזי, אדם מיוחד ובעל שיעור קומה, חכם, מסור, חריף, וגם כאשר גילה קוצר רוח ומיהר להתלהט ידענו, אלה שהכירוהו היטב, שתמיד היה זה לגופו של עניין ועקב חוש אחריות ואכפתיות.

      עוזי, שהיה חקלאי בצעירותו ואחר-כך מהנדס בניין, הגיע לגזברות ביגור ולניהול לגין כי קראו לו והטילו עליו את המשימה. וכדרכו למד את התעשייה המורכבת ונושאיה השונים ביסודיות ובמסירות אין קץ.

      המאפיין המרכזי אצלו היה נאמנות ולויאליות למערכות ולאנשים, ליגור ולשותפים. ולא קלה היא. כאשר במשך השנים הילך על החבל הדק על מנת לשמור את האינטרסים של כל הצדדים ובאמון הדדי.

      עוזי היה מבוני לגין, תמך בחיזוקה ובפיתוחה ולמעשה הקדיש לה את רוב שנותיו.

      עוזי, כפי שנזכרנו, מחוספס מבחוץ אך רגיש ונאמן בפנימיותו. נתן את ליבו ללגין תרתי משמע, תמיד רכון על הניירות, נכון להציע עצה ולהשיב על כל שאלה, בצניעות, בלי פזיזות, חבר אמיתי.

      לנו הוא יחסר מאוד.

      יהי זכרו ברוך.

      מיכה

      (מתוך חוברת לזכרו)

    • אני לא יודע

      אני לא יודע איך זוכרים אדם שהכרתי, ולא אכיר עוד כמותו.

      אני לא יודע איך זוכרים אדם שהערכתי, ולא אשמע עוד את דבריו.

      אני לא יודע איך זוכרים אדם שאהבתי, ולא אראה עוד את פניו.

      אני לא יודע איך זוכרים שנים שלא יחזרו.

      אני לא יודע איך מנחמים,

      אני לא יודע איך בוכים,

      כשמאבדים אדם שאוהבים.

      אני רק יודע איך מרגישים.

      מרגישים כאב לא מוסבר

      על אבדה בלתי נתפסת,

      על חור שנפער בתוך מקום שאינו מוכר.

      מקום שאינו בנוי לאבדות, שאינו בנוי לחורים.

      מקום של שלמות, מקום של אלו שאוהבים.

      איך ממלאים חור כזה?

      זה בלתי אפשרי.

      זהו חור שלא יתאחה,

      פצע שלא יגליד,

      כאב שלא יעבור.

      אני לא יודע איך להספיד,

      אז רק אומר שלום.

      אני לא יודע איך זוכרים,

      אבל אני יודע שלעולם לא שוכחים.

      נתי

    • ראיון עם עוזי

      הטכניון העברי בחיפה כותב אל עוזי בארי:

      הננו שמחים להודיעך כי הצטיינת בבחינות התחרות, שנערכו השנה בטכניון מטעם משרד החינוך והתרבות.

      לאור הצלחתך בבחינות החליטה ועדת הסטיפנדיות שעל יד משרד החינוך להמליץ לשר החינוך על מתן סטיפנדיה של 250 ל"י שתוענק לך לשנת הלימודים תשי"א.

      (הערה: עוזי בארי עמד כידוע בקיץ זה בבחינות הרגילות למחלקת הבנייה של הטכניון.ף לאור הצלחתו באלה הוזמן להשתתף בבחינות התחרות הנ"ל.).

      שיחה עם עוזי בארי, הראשון מבני יגור שסיים בית-ספר גבוה:

      מתי גמרת את לימודיך?

      את עצם הלימודים גמרתי כבר לפני כחודשיים, אחרי ארבע שנות לימודים, אך רק כעת עברתי את הבחינות הישירות. בעוד כחצי שנה עלי לעמוד בבחינת הדיפלומה.

      אלו מקצועות הקיפו הלימודים?

      למדתי קונסטורקציה של מבנים, בנייני בטון, פלדה ועץ. דרגת הלימודים היא מה שקוראים "השכלה טכנית גבוהה".

      באיזו מסגרת של הקיבוץ השתלבו הלימודים?

      בוועידת גבעת-ברנר הוחלט, כידוע, שקבוצת חברים תלמד בקורסים מדעיים על שלב גבוה כדי לספק את צרכי הקיבוץ. ההחלטה התגשמה בצורת שתי קומונות. הראשונה היא הקומונה ללימודים בטכניון, שכוללים בניין, אדריכלות, מכונאות – זאת הקבוצה הנמצאת ביגור ואני הוא השביעי בין מסיימיה.

      הקומונה השניה נמצאת ברחובות, ללימוד חקלאות, עליה נמנית גם סונקה.

      מי שילם את הוצאות הקיום והלימודים?

      היתה לי סטיפנדיה מטעם משרד החינוך שקיבלתי על סמך בחינות. בדרך כלל משלמים המשקים לקומונה סכום קבוע בכל חודש. בזמן החופש, כשהסטודנטים נמצאים בבית, הם עובדים במשקיהם לפי יכולתם בזמן המועט שהלימודים משאירים להם.

      מה הן תוכניותיך לעתיד?

      עד לבחינת הדיפלומה אקבל הכשרה מעשית במשרדו של י. אדלמן בחיפה. אחר כך מזכירות הקיבוץ תגייס אותי לצרכיה, שהרי במשק לא יהיה לי יום עבודה שלם בלאו הכי. אך מובן מאליו שאבצע כל עבודה מיוחדת שיזדמן למשק להטיל עלי.

      (מתוך יומן יגור, 14.7.1954 )

    • אבא אהב אדם

      אהבה ללא מגבלות, מחשבה ללא גבולות

      נראה לנו שמשפט זה מתאר את אבא שלנו בצורה מלאה, וכל שהביט בעיניו חש זאת מיד.

      אבא אהב אדם. כל אדם באשר הוא.

      אהבה הנובעת מהאמונה בשוויון ערך האדם, שוויון שאבא האמין בו בכל ליבו.

      מאפיין נוסף של אבא היה יכולתו השכלית.

      היום מכנים זאת בכל מיני שמות, מודדים זאת בנקודות של פסיכומטרי או ב-I.Q

      אבל לגבי אבא ניתן לומר שהיה איש אשכולות אמיתי,

      שביכולתו השכלית היה משכמו ומעלה בכל קבוצה ששהה בה,

      בפתיחות מחשבתו תמיד המריא מעלה מעלה.

      בטכנין היו הסטודנטים מתחרים על מקום הישיבה לידו בבחינות.

      אבא האמין בקיבוץ וידע שהקיבוץ מאמין בו.

      אבא עבד עם אנשים, ניהל אנשים רוב חייו והיה ריאליסט ביחס לטבע האדם.

      ויחד עם זאת היתה בו אמונה בצדקת הקיבוץ ובעוצמת הרעיון הקיבוצי, אמונה שהשתלבה בנאיביות פנימית ביחס לאהבת האדם של כלל חברי יגור.

      אבא האמין שכולנו שותפים לאותן אמונות

      והיה משוכנע שאם נתלכד סביב עיקרי אמונה אלו נוכל להגיע לעולם כולו.

      אהבה ללא גבולות, מחשבה ללא מגבלות.

      נוח על משכבך, אבא.

      מילדיך שאוהבים וזוכרים.