פנינה זמיר

10/10/1910 - 16/09/1989

פרטים אישיים

תאריך לידה: ז' תשרי התרע"א

תאריך פטירה: ט"ז אלול התשמ"ט

ארץ לידה: פולין

עבודה: מכבסה, משתלה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

נולדה – 1910
נפטרה – ט"ז באלול תשמ"ט, 16.9.1989

פנינה זמיר נולדה בשנת 1910, בעיר בריינסק שבפולין. הוריה, מנחם ושפרה היו אנשים עמלים. אביה היה נפח, פרולטר ממש. כל המשפחה הושמדה בשואה.

פנינה עלתה לארץ בשנת 1933. בתחילה עבדה במשתלה יחד עם אחותה רבקה ז"ל, לאחר מכן במכבסה. הכל היללו ושיבחו אותה על מסירותה לעבודה על אף מגבלותיה הפיזיות.

עלייתה של פנינה ארצה קשורה במאורע טראומטי בתולדות יגור ואולי אף בתולדות היישוב בארץ שלפני קום המדינה. היה זה בשנת 1931, ביום א' י"ט ניסן, לפנות ערב חזרה קבוצת חברי יגור משכונת נשר הסמוכה, הביתה. פתאום ניתך עליהם ליד הסיבוב לכפר-חסידים מטר יריות. שלושה חברים נהרגו, ביניהם יעקב זמיר, אחיהן של רבקה ופנינה. ההתקפה בוצעה ע"י כנופיית השייח הקנאי עז-א-דין אל-קסאם. היסטוריונים רואים בה את תחילת המרד הערבי, מאורעות 1936 – 1939. מאורע זה דרבן את המשק לטפל בעלייתה של פנינה, כדי לעודד את רבקה אחותה, שאחיה יעקב נפל כאמור, באותה התקפה.

כבר בשנות נעוריה סבלה פנינה מבריאות לקויה. ברם, בעידודה של רבקה אחותה נשתלבה בכל זאת בעבודה, תחילה במשתלה, ולאחר מכן במכבסה, שם תפסה מקום חשוב.
לאחר מותה של רבקה אחותה, בשנת 1975, טיפל בה במסירות רבה מאד גיסה צבי שאר, שגילה כלפיה אורך רוח ותמך בה ככל יכולתו. למרבה הצער והכאב גם צבי שאר נפטר ופנינה הערירית נשארה ללא איש משפחה לצידה. היתה זו מכה קשה לפנינה, מכה שלא העלתה ארוכה.

כל ימי חייה נשאה פנינה על גבה הכואב את צלב הבדידות והייסורים. נראה הדבר שידנו קצרה להביא מזור, חום ואהבה לאלה הזקוקים, להוציא עזרה חומרית.
אתמול עצמה את עיניה לנצח, בודדה, סובלת וערירית, ובליבה אולי התרסה כלפי העולם, כנאמר בשירה של רחל:
"לא אַח דֹוֶה לְדֹוֶה! רָפֶה סֵבֶל נָכְרִי
מֵעַנו הַסוֹבֵל עַד-מָה, מֵהַנִיעֵהוּ לָנוּד –
כָּכָה בְּאֹרַח חַיָיו עוֹבֵר הָאָדָם גַּלְמוּד,
כָּכָה בְּבוֹא יוֹמוֹ הוא מוטָל עֲרִירִי, עֲרִירִי – –

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • הספד

    הֶסְפֵּד

    אֲנָשִׁים צְנוּעִים בֶּאֱמֶת

    גַם מוֹתָם חֲרִישִׁי,

    כִּמְעַט כְּמִתְנַצֵל: אָנָא,

    סִלְחוּ לִי עַל הַטִרְחָה,

    לא יָכוֹלְתִי אַחֶרֶת.

    אֲנָשִׁים צְנוּעִים מֵתִים בְּשֶקֶט,

    כִּמְעַט בִּנְשִׁיקָה.

    הַרְחֵק מִמִלִים.

    הֵם אֵינָם נִלְקָחִים לַשָׁמַיִם

    בְּמֶרְכָּבוֹת שֶׁל אֵשׁ.

    אֲנָשִׁים צְנוּעִים נוֹתְנִים אֶת לִבָּם בִּשְׁתִיקָה.

    הֵם אֵינָם סוֹחֲבִים עַל גַבָּם אֶת הָעוֹלָם כֻּלוֹ.

    גַם אִשָׁה וִילָדִים הֵם מַשָׂא כָּבֵד מִדַי

    לְלֵב אוֹהֵב.

    רוּחַ חֲרִישִׁית מְנִיעָה אֶת עֲצֵי הָאֱגוֹז.

    רֵיחַ דֶּשֶׁא קָצוּר.

    בְּרָכָה לַדֶרֶך.

    אֲנָשִׁים צְנוּעִים בֶּאֱמֶת נִשָׂאִים אֶל בֵּית-עוֹלָמָם

    לְהַרְהֵר בֵּין הָעֵצִים הַגְבוֹהִים

    בְּשֶׁקֶט עַל יַקִירֵיהֶם.

    עלי אלון