פנינה רובינשטיין
בשבת, לפני מספר שבועות, כשנלקחה פנינה לבית החולים, חייכה מבוישת ומתנצלת על הטרחה שהיא גורמת לאחרים, ועל כך שאולי לא תופיע לעבודתה למחרת היום. כמי שפעלה רבות בצמתי העשייה והאחריות נראה לה מצב זה כבלתי הגיוני, כבלתי אפשרי. משפחה, אחריות ועבודה הם אולי שלושה מטענים שנשאה עמה פנינה עוד משחר ילדותה בעיירה ויסוצק אשר בפולין.
פנינה נולדה בשנת 1914 למשפחה שמנתה 11 ילדים, בבית חם עם קשרים הדוקים בין בני המשפחה. הבית היה מסורתי ושומר מצוות אך באותה עת פתוח והילדים היו חופשיים לבחור את דרכם. אביה נפטר בהיותה בת 11 בלבד. המשפחה כולה התגיסה לקיים את החנות והמלון שהיו בבעלות המשפחה. פנינה, הצעירה, הייתה קמה בטרם אור ראשון לאפות את הלחם ושבה לאחר לימודיה להשליט סדר ונקיון במטבח.
בגיל 17 יצאה להכשרה בקלוסובה אך הוחזרה על ידי אמה בגלל גילה הצעיר. שנתיים מאוחר יותר חזרה להכשרה ובשנת 1933 עלתה ארצה והצטרפה לקיבוץ גבעת השלושה. חצי שנה מאוחר יותר עברה ליגור. בתחילה עבדה בכרם, כשלוש שנים, ולאחר מכן עברה לטיפול בילדי בית הספר בו התמידה כ-30 שנים והשקיעה את מרצה ותבונתה בחינוך, מחזורים רבים של בני יגור. ביגור גם נישאה ונולדה בתה נורית.
בשנת 1945 נפל בעלה הראשון, יצחק ריז'י ז"ל, בשורות הבריגדה שלחמה באיטליה. חצי שנה לאחר מכן עברה לקיבוצו של בעלה – אילת השחר. לאחר שלוש שנים חזרה ליגור. כאן נישאה לאליהו, בנתה את משפחתה, נולדו יעקב וחביבה וזכתה לרוות נחת מנכדיה.
במשך כל חייה ביגור מילאה תפקידים הקשורים בחינוך, ריכוז הועדה, מחסנאית ביה"ס, סידור עבודה ועוד. בשנים האחרונות עבדה במחסן הבגדים וגם שם טרחה ודאגה, עם חברותיה, לטפח ולשפר פינה זו של חיינו.
כל ימיה הייתה פעלתנית, מעורבת בחברה בחיוך יפה ומקרב, נושאת באחריות ללא לאות, אכפתית מאוד, אם אוהבת המטפחת את משפחתה.
הלכה מאיתנו חברה שכל ימיה קיבוץ וכל עמלה בטיפוח אלה הבאים אחריה. נותרנו עם הזכרון הטוב והחיוך.
