פסיה בן כהן

25/12/1915 - 30/11/1980

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ח טבת התרע"ו

תאריך פטירה: כ"ב כסלו התשמ"א

ארץ לידה: פולין

תנועה ציונית: החלוץ הצעיר

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יצחק בן-כהן

נכדים ונכדות: ליאורה שטרק

פסיה בן כהן (מיסלבוסקה)

פסיה – בת בלהה ויהודה נולדה בשנת 1915 בעיירה ליבוביץ ליד ברנוביץ שבפולין. בעיירתה סיימה את ביה"ס העממי ולמדה-עבדה במלאכת התפירה עד יציאתה, בשנת 1933 לקיבוץ ההכשרה בקובל. שש שנים שהתה בהכשרה כחניכת "החלוץ הצעיר" ובשנת 1939 עלתה ארצה באוניה
"טיגר היל" והצטרפה לקיבוץ יגור, כאן הקימה את ביתה.
במשק עבדה בעבודות שונות ובעיקר במטבח הורים ומטבח ילדים. בשנת 1965 נכנסה לעבודה בביהח"ר "לגין", שם הייתה חריצות עבודתה לשם דבר. עקב מצב בריאות לקוי עברה לפני ארבע שנים לעבודה ב"טובופלסט", מקום בו התמידה עד הזמן האחרון. לפני כשנה וחצי לקתה בהתקפת לב ממנה לא התאוששה עוד. חצי השנה האחרונה הייתה מאבק בלתי פוסק על חייה וגם הלווי הרפואי המתמיד לא יכול היה להקל על מכאוביה. עם כל זאת השתדלה לתפקד עד כמה שאפשר כבעלת בית, כך שהכל יהיה מסודר, נקי ונאה. לא חסכה מטרחתה למען שיפור הדירה וסביבתה.
פסיה הייתה למשפחתה סמל של בית חם ואוהב. מותה הוא מכה קשה לכולם.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • בשלושים למותה

    ה מ ב ט

    במסתרים תבכה נפשי על חסרונך. לא יבשה עוד העין מדמעות האבל. חסרת לי מאוד פסיה'לה.

    מהרהר אני בשני מבטים עליך, שכל אחד מהם קבע את גורלי:

    בבוקר ה-15 בנובמבר 1935, בנקודת הכשרה חדשה בעיר לודמיר שבווהלין, באנו "לכבוש" את העיר הזאת ולייסד בה קיבוץ הכשרה. אני נשלחתי מקיבוץ אחד (לוצק) ואַת מקיבוץ שני (קובל), ובאותו בוקר נפגשו מבטינו לראשונה ונלכדנו ברשת המבט הראשון.

    ביום המר של ה-30 בנובמבר 1980 שוב העפתי מבט עליך בדאגה רבה, בחרדה. ראיתי את סבלך ושמעתי זעקתך. קשה לי להאמין עוד היום שזה היה מבט הפרידה ממך לנצח.

    בין שני המבטים האלה נמתח קו לאורך 45 שנות חיים ביחד. יחד עבדנו, יחד דאגנו, יחד הקמנו משפחה ויחד שמחנו תמיד עם בנותינו ונפגשנו עם ידידינו.

    היחד הזה נתלש בחטף מספר חיי, והנה נשארתי לבדי. הבדידות לעת זיקנה – זה גורלו של אדם.

    בכאב ובכבוד אשא את הגורל הזה, כשדמותך לא תמוש ממני עד עולם.

    יצחק בן-כהן

    2.1.1981

  • ליום השלושים

    פסיה'לה,

    אשה קטנה זאת, טמון היה בה אוצר בלום של חיוניות, חדוות חיים ואהבת הבריות.

    כל שנותי במשק לא נפגשתי איתה בעבודה, עד שפנו אלי כי אעבוד איתה במטבח ההורים, מפאת היעדר המבשלת הקבועה באותו יום. פסיה'לה, מתוך אחריות וציות למה שהטילו עליה, קיבלה על עצמה את המשימה, ואני עזרתי לה. לא אשכח את היום הזה – את האחריות שלה בעבודה, השקט הנפשי והיחס היפה להורים, שהעריכו אותה מאוד.

    במועדון המבוגרים, שיצחק הוא אחד הפעילים בו, היינו שומרים לה מקום. ואכן, היתה באה באיחור-מה, כי תמיד היתה עייפה וחשה חולשה.

    נעים היה לראות כיצד היתה לבושה בהידור. לא פעם הזדמנו לדירתה. הופתעתי לראות את הסדר, הניקיון והאסתטיקה. כפי שנאמר: "אשה בנתה ביתה".

    – – –

    נ.ק.ר.

    יומן, 2.1.1981