צבי ארנסט

21/08/1911 - 09/08/2005

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ז אב התרע"א

תאריך פטירה: ד' אב התשס"ה

ארץ לידה: אוסטריה

שירות בטחון: נוטר

שליחות תנועתית: תק"מ

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

הורים: הנריך ארנסט

בן/בת זוג: רחל ארנסט

צבי ארנסט

צבי נולד ב-21.8.1911 בווינה שבאוסטריה. ילדותו חלפה ועברה בצל ימי מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. ימים סוערים ורוויי צלילי מלחמה ושנאה בין עמים וליהודים בפרט.
משפחתו הייתה קשת יום ובמשך שנים סבלה מקשיי הפרנסה. הנער הצעיר יצא לחפש לעצמו עבודה, כך הפך להיות שוליה של סנדלר, כך למד את אומנות הסנדלרות. בשנת 1938, עם כניסת היטלר לאוסטריה ולווינה, הבין צבי את חומרת המצב ונמלט ארצה. בשנת 1939 פורצת מלחמת העולם השנייה ובין הנספים היו אחותו היחידה ושני הוריו. "ליגור", אומרת טובה, "הוא הגיע במקרה. חיפשו ביגור סנדלר, וכך הוא הגיע לקיבוץ, כמעט בלי להכיר את אורחות חיי הקיבוץ". הוא נקלט במהרה והפך לחבר יגור. כאן הכיר את אשתו רחל ויחד בנו משפחתם. הם נישאו "ועברו לגור באוהל אחד", מספרת עדנה, בתו. לתוך הקן המשפחתי הזה נולדו שתי הבנות – עדנה וטובה.
ביגור לא עבד מיד בסנדלרייה. תחילה התגייס לנוטרות ושימש כחובש ושומר ביישובים. את הימים האלה זכר באהבה רבה. עם סיום הנוטרות, החל לעבוד בסנדלרייה בצוות עם חנן רודניצקי ויוסקה קירצר. באותן שנים הייתה פרנסה רבה לסנדלרייה. בסוף שנות החמישים הלך לעבוד במזכירות ה"קיבוץ המאוחד". הוא עבד באספקת עור ונעלים חדשות לקיבוצים, במשך שנים, עד יציאתו לפנסיה. כשחזר ליגור, תחילה עבד בטובופלסט ואחר-כך במשך שנים רבות במרכזיית הטלפונים.
במרץ 2001 עבר ל"בית-אחוה" . "אלה היו שנים לא קלות" מספרת טובה בקיצור רב.
"הוא היה איש ואבא נהדר, דואג, אוהב. אהב להקשיב למוסיקה, בעיקר של שטראוס הווינאי. היה בולע ספרים, וכך גם הצליח להשלים את השכלתו, לה זכה בצמצום בילדותו". ועוד מוסיפות הבנות ומספרות, שהקן המשפחתי שלו היה בראש דאגותיו. תמיד דאג לשמור על קשר, גם בימים שכבר לא יכול היה ללכת ולנסוע כדרכו במשך שנים רבות. הוא התעקש לראות את בנותיו, נכדיו וניניו, והם הקיפו אותו והשיבו לו אהבה רבה.

צבי נפטר בשיבה טובה. זכה לראות חמישה נכדים ושמונה נינים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • בספורט – הדאגה לעתודות

    אם המדובר הוא עתה בספורט הכדורגל, יש בראש ובראשונה לטפל בהקנייתו לנוער. הפתרון להבראת הכדורגל הישראלי והרמת קרנו הוא טיפול מתמיד בנערים, החל בגיל צעיר מאוד. הנוער הישראלי אינו נופל במאומה מכל נוער אחר בעולם, ואותו יש לטפח במשך תקופה ארוכה ביחס (3-4 שנים), ומובטחני כי יהיה לנו בסיס איתן וחזק עליו אפשר יהיה להישען בבטחה.

    יש לדאוג להקמת חוגים לכדורגל בכל בתי הספר בארץ כבר בתחילת השנה הקרובה, וכן קבוצות כדורגל בכל המקומות בארץ, ומהם להוציא את המוכשרים ביותר, אשר יהוו נבחרת ישראל של נוער בתי הספר, כנהוג בארצות אירופה: אוסטריה, איטליה, הונגריה, אנגליה ועוד. מן הרצוי היה שהמורה לתרבות הגוף בבתי הספר יסייר בערים, במושבות ובקיבוצים, כדי להכיר מקרוב את קבוצות הנוער שלנו במשחקיהם ולגלות דברים שלא היו ידועים לו בעבר.

    עלינו להכשיר את הנוער שלנו ביסודיות את האלף-בית של הכדורגל. רצונם והתלהבותם של נערינו לכדורגל כי עזים הם, אפשר להיווכח, כאשר נראה אותם חוזים במשחקים ומגלים פעילות, התלהבות וכן ידיעה ובקיאות בכל חוקי הכדורגל. רק רצון טוב מצד המוסדות המחנכים והממונים עליהם, יפתור את בעיית העתודה.

    צבי ארנסט

    יומן יגור, 21.8.1959