רונקה גולדבנד

רונקה –

…הזיכרונות בורחים אל אותם ימים שהנכדים רבים מי ישן הערב אצל רונקה; אל הריחות של עוגות השושנים המפורסמות (שהחדר מתמלא בהם גם היום, רק מעצם המחשבה), אל הטלפון הדואג האם חזרנו מהנסיעות; ספירת המלאי, מי ישנו ולמי נותר עוד לדאוג… ועם השנים המשפחה גדלה והיה למי לדאוג.

אנחנו נזכרים בעיניים חומות, אינטליגנטיות, שרוצות ללמוד, להתעניין, להיות בעניינים אפילו בתחום המחשבים, ולשאול על כתבה שהופיעה בעיתון.

רונקה, היית אשה בלי אויבים או שונאים. אשה עם לב רחום, החל מילדייך וכלה באחרון האנשים. היית אמא שחינכה את ילדיה לכבד את הזולת ולהיות אדיבים ומנומסים, בפרט לאנשים מבוגרים. הישרת מבט על סביבתך בשמחת-חיים ואופטימיות.

רונקה, היית הדמות הדומיננטית במשפחה, דמות של יושר ואהבה.

יהי זכרך ברוך.

משפחת יובל על כל ענפיה

יומן ליום השלושים

24.1.1997

אמא יקרה, אמא אהובה, אמא צנועה, אמא חמה, אמא שלי

רונקה, רונק'לה, רונקוש –

שמחת כשקראתי לך בשמך, כך בפשטות, שם מלא חן, מלא עדינות.

הזמן עובר ואני ממאנת להאמין שאת כבר איננה…

– – –

כתמים של צל, כאב וזיכרונות קשים מעיבים על תקופות נהדרות בחיינו.

על לידה וחיים במקום הכי נהדר בעולם, בצילו של ההר הירוק תמיד,

על תקופת לימודים וחיי חברה מצויינים ביגור, על שמחות גדולות וקטנות,

נישואים, לידות הנכדים והנינים, צחוקך המתגלגל, פשטותך הסוחפת,

הדאגה האין סופית לילדייך, לגידולם, לבריאותם, בתקופת היותנו בצבא…

– – –

כמה דאגת, כמה, לא יאומן. עד השעות הקטנות של הלילה, יושבת על המרפסת הקטנה בביתך, על הכיסאות המתקפלים, כיסאות הפלסטיק הישנים, ומחכה ומחכה – אם לנפנוף של שלום ואם לצלצול הטלפון…

אמא'לה, נכנסת רק לניתוח שבר – ולא יצאת!

אנחנו כל-כל מתגעגעים אליך. איך אפשר לסבול את הסוף הנוראי הזה…

את רצית לחיות, וליבך פסק בלילה, ב-11.12.96 …

השארת אותנו עם מצבה קדושה:

נולדת ב-12.12.1912 בליטא.

נקברת ב-12.12.1996 בקיבוץ יגור, ביום הולדתך ה-84.

הייאמן? צדיקה? קדושה?

את, אמא שלי, היקרה בעולם…

אמא יקרה – אוהבת אותך.

עדה.

יומן ליום השלושים

24.1.1997