רעיה טלמור
רעיה נולדה ב-13.10.1938 בקיבוץ עין החורש להוריה דורקה ואליהו טלמון, בכורה לאחיה דינה וצפריר. ילדותה ונעוריה בנופי עמק חפר בין ריחות הפרדסים לדמויות מכוננות מעולם התרבות הישראלית – כל אלו היו זיכרון צרוב שלא נמחק לעולם והשפיע עמוקות על חייה.
היא הייתה שחקנית כדורעף בנבחרת ישראל ושחקנית תיאטרון חובבת.
כשבגרה כתבה זיכרונות מבית אב ואם, זיכרונות שחלמה להוציא בספר שלא הושלם.
בצבא שרתה כקצינה בחיל החינוך ושם הכירה את אהוב ליבה – רמי מקיבוץ יגור, האיש שהלכה עמו כל חייה, והיה המשענת שלה בטוב ובקושי, בבריאות ובחולי, בשמחה ובעצב, נושא אותה על כפיים כמלכה ולא נותן לשום רוח פרצים לפגוע בה.
יחד הקימו משפחה לתפארת. נולדו הילדים – דורית, יובל ומירב, הצטרפו בני הזוג איל, זהבה ואלון ובהמשך נולדו הנכדים – טליה, נעם, תמר, עמית, רז, עדי, יותם ועמרי.
רעיה הייתה ציפור רבת יופי, אדם יחיד ומיוחד שיצרה עולם מופלא שבו חייתה וכל אוהביה, מכיריה וכמובן בני משפחתה – חיו איתה את העולם הזה במלוא קסמו ועוצמתו.
מורה לאמנות מעל שלושים שנה ביגור, בחיפה ובהמשך באוניברסיטת חיפה בחוג לחינוך. מאמינה בכל מאודה בשליחותו של החינוך האסתטי כמעצב נפש ואדם.
ציירת מוכשרת שהרבתה להציג את עבודותיה בארץ ובעולם. הציור היה עבור רעיה כלי ביטוי רב עוצמה, מספרת את עולמה. בתחילת דרכה הייתה יוצאת למסעות של ימים לצייר אל מול הנוף ובהמשך נשאבה לעבודה בסטודיו שלה שהיה עבורה בית שני. היא נסעה לתקופות יצירה ולימוד בחו"ל ובעיקר בניו יורק – העיר שהכירה ואהבה לבלי די.
ב-1987 זכתה רעיה לכבוד עולמי כאשר ציור שלה "בחזרה להר המוריה" נבחר להיות מודפס על בול שהפיק האו"ם והיא הוזמנה לאירוע המרגש.
לאורך השנים האחרונות חלקה רעיה את אהבת היצירה עם תלמידותיה בסטודיו שלה, ממשיכה בדרכי הוראה ושיח בכל יום שיכלה.
היא אהבה תרבות מכל גוון: להקשיב לאופרה, לראות תיאטרון וקולנוע, לשמוע שירים ברדיו הקטן ובעיקר לקרוא ספרים, עשרות רבות. אך סמלי הוא שביום שבו נפגעה העין ונעצרה הקריאה החל מסעה אל הדרך האחרונה.
פתרה תשבצים באדיקות ומצאה אפיקי ידע שהסבו לה אושר עם הצטרפותה למועדון "דורות".
תמיד דעתנית, לוחמת פמיניסטית לזכויות הנשים, לכל שראתה בו עוול לסובל ולחלש. מוכנה להשמיע דעותיה בלי פחד ומורא ולשלם מחירים חברתיים לשם כך.
אך ליד כל היש העצום והגדול היו המחלות. בהיותה ילדה נפגעה בליבה ובהמשך נאלצה לעבור ניתוח לב פתוח לתיקון המסתם. מחלות הסרטן היכו בה כמה פעמים וכך גם חוליים רבים נוספים. התמודדותה ההירואית במחלות, כוח רצונה לשוב ולקום מתוך כל משבר, התאווה לחיים – הפכו אותה סמל של תקווה, של גאווה ואהבה של כל משפחתה ומכיריה.
מותה של אחותה דינה בתאונת דרכים הביא אותה לחבק אליה את בנותיה ולהילחם פי כמה על הרצון והזכות לחיות, על הנכונות לכאוב כדי לקום ולהמשיך ללכת.
לפני ארבע שנים מת רמי, אלוף נעוריה, וכאב האלמנות היה קשה מנשוא. בני המשפחה עטפו אותה בכל ליבם ומעודם, מנסים להגשים בקשות קטנות וחלומות גדולים.
בשבועות האחרונים סגרה רעיה מעגל כשנלחמה את המאבק האחרון על חייה בבית החולים רמב"ם, זוכה לחמלה וחסד ויוצאת לדרכה עטופה במלאכי אנוש ומלאכי שמים.
נוחי בשלום אמא, סבתא, חברה ואשה נערצת.
נתגעגע אלייך עד יום אחרון.
