שמואל שיר
נולד: 2.11.1916
נפטר: 28.11.1951
האסון בא עלינו בחתף! כדרכו יום יום, יצא אתמול חברנו שמואל שיר לעבודה בענפו – במטע עצי הפרי – ולא חזר עוד. בהובילו עצים עקורים ממטע חרתיה התהפך הטרקטור בו נהג שמואל ופצעו פצעי מוות.
בן 36 היה במותו.
נולד בעיירה סרנה בווהלין להורים בני המעמד הבינוני. למד בבית-הספר המקומי, הצטיין מאוד בלימודים ונחשב כאחד התלמידים הטובים ביותר של בית ספרו. אך אביו, בר-אורין ויהודי אדוק מאד בתורה ומצוותיה, שאף לתת
לבנו יחידו (רק שתי אחיות היו לשמואל) חינוך מסורתי – תורני, ושמואל, הבן הטוב והמסור, לא המרה את פיו, ובגמרו את בית-הספר, עובר הוא ללמוד בישיבה שבעיירה.
והימים ימי תסיסה בנוער היהודי בפולין. הכיוון האנטישמי המובהק של השלטון גובר והולך ויהודים מנושלים והולכים מעמדותיהם הכלכליות. הנוער היהודי רואה בעליל כי אין תקוה ועתיד לעיירה, וגוברת השאיפה לעזוב וללכת העירה, ללמוד מקצוע, להצטרף לתנועת "החלוץ", לצאת להכשרה. בדיבור אחד: לצאת אל העולם הגדול. כזאת היא אף שאיפתו של שמואל.
שש שנים היה חבר ב"החלוץ הצעיר" ושנתיים ב"החלוץ", אך יציאתו להכשרה עוכבה ע"י ההורים – בן יחיד היה, כאמור, וקשתה עליהם הפרידה ממנו. חרדו לשלומו ורצו שיהיה תמיד בקרבתם. ושמואל מבטל רצונו מפני רצונם גם הפעם. בעל מזג טוב ורחום, כלום יוכל להכאיב ולגרום צער להוריו היקרים?
בסופו של דבר יצא שמואל להכשרה בלוצק, וכעבור חמש שנים, באוגוסט 1939 עולה ארצה ובא אלינו ליגור.
שתים-עשרה שנה התהלך איתנו שמואל. תחילה עבד במספוא ואחר-כך עבר לענף עצי פרי. אדם יקר, חביב ואהוב על הכל, מענווי-עולם ומישרי-לב, נוח לבריות ובעל מידות תרומיות מאין כמוהו. איש הקיבוץ ואיש העבודה.
והנה נקפד פתאם חוט חייו והוא במיטב שנותיו. היש תנחומים למותו?
במה ננחם את בית יגור, את רחל והילדים? רק באחת: בזכר חייו הזכים כבדולח וטהורים ללא רבב.
זכרך, ש מ ו א ל, יהא שמור איתנו לעולם!