לאה, אחות יקרה!
– – –
קוים לדמותה.
מי שהכיר את לאה מקרוב מאוד ידע כי בקרבה תסס לב טהור וטוב, מלא אהבה ורגיש. לאה היתה תמיד מוכנה להושיט עזרה חברית לכל אדם בשעת הצורך. הגשת עזרה לאדם, הטיפול בחבר חולה נבעו מאופיה הטוב וממצפונה. את כל זה היא עשתה בצנעה, בלי רעש ופרסומת. כזאת היא היתה, לאה, היקרה באדם. לאה היתה סמל היושר והאמת, לכן היא לפעמים התריעה קשה על כל דבר-עוול הנעשה בין איש לחברו.
גם חייה הקשים של לאה מלאי צער ומכאובים היו, רבי תוכן ועניין. לאה תפסה תמיד עמדה בעבודה, היתה מועילה בעבודה ומצאה בה את סיפוקה המלא. מי ימנה את כל העבודות הרבות אשר בהן עבדה לאה במסירות ובנאמנות רבה במשך 30 שנות חייה ביגור! גן הירק, הרפת, מוסדות ילדים וכו'…
זכורה לחברים עבודתה המסורה בעשר שנות חייה האחרונות ב"חמי טבריה". עדים לכך החברים אשר נהנו מטיפולה הטוב והנאמן.
לאה היתה איש הקיבוץ במלוא מובן המילה, מעורה בחיי החברה. בעירנות רבה היתה עוקבת אחרי המתרחש בישוב ובעולם כולו.
לאה היתה איש הספר, קראה הרבה והעמיקה. יש לציין לשבחה כי את כספי תקציב החברים וה"יובל" הקדישה לאה לרכישת ספריה בזעיר אנפין לחדרה, ספרים יקרי-ערך.
לאה אהבה מאוד את בני משפחתה ודאגה להם. בעיקר התמסרה לבני אחיה אשר נתייתמו מאמם בעודם קטנים. לאה ליוותה אותם בכל אשר הלכו, כאם מסורה היתה להם כל הימים.
יש לי צורך נפשי לספר עוד ועוד על לאה היקרה. הלב מלא וגדוש זיכרונות וגעגועים אליה, אך הלב הדווי אינו יכול לדבר על לאה – כי איננה.
אין לבטא במילים את היגון הרב אשר ירד עלי במותה של לאה, היקרה באדם. הפצע לא יגליד.
נאלמתי.
א. רביקוביץ
יומן ליום השלושים
23.6.1955