ניסן גושנסקי
ניסן נולד בשנת 1906, בעיירה סוסניצה אשר בצפון מערב אוקראינה. אם כי חיו בה רק כ-500 משפחות יהודיות, הצליחו להתארגן ולהקים בה מוסדות קהילה מסודרים בתכלית וטיפחו ערכי תרבות וחברה יהודיים (בית ספר עברי מתקדם משגשג, ספריה עברית גדולה ב-3 שפות). כמו כן, הפכה סוסניצה זו, הקטנטנה, מוקד לפעולה ציונית ערה, עם צ"ס (המפלגה וברית הנוער בראשה). בגיל 16 הצטרף ניסן לסניף "החלוץ" ולתנועת נוער צ"ס ולאחר שנתיים יצא להכשרה במשק חקלאי של "החלוץ", שנקרא "כרם יוסף תל-חי" (ע"ש יוסף טרומפלדור). אם כי "החלוץ" בברה"מ היה עדיין ליגלי בשנים ההן – הרי שההסתה של ה"ייבסקציה" הייתה פרועה ומשמיצה, ובעקבות פעילותו – גורש ניסן לאשחבד (פרובינציה סובייטית נידחת באסיה התיכונה שעל הגבול הפרסי), עד ליום המיוחל, בו הוחלפה גזירת הגירוש לאשחבד בגירוש לארץ ישראל.
בארץ הצטרף ניסן לקבוצת "מעיין" בנס ציונה, משם עבר לפלוגת הקבוץ המאוחד בעין טבעון ולאחר שלוש שנים הועבר, על ידי מזכירות הקיבוץ, למשק תל יוסף כתגבורת למשק. בשנת 1932 הגיע ניסן, עם עוד חברים מספר, מתל יוסף ליגור.
שנות חייו ביגור הן שרשרת פעילויות ארוכה: הוא עבד בבניין כטפסן, עבד בחקלאות, כפלח. לימים, לאחר קום המדינה, נקרא על ידי משרד החקלאות למלא תפקיד קצין-פיתוח ומדריך משקי באיזור חדרה. בתפקיד זה, ששימש בו למעלה מעשר שנים, למד, לימד והדריך – עד צאתו לגימלאות וכניסתו לעבודה בבית החרושת שלנו – בטובופלסט. עבודתו מטעם משרד החקלאות הייתה ברוכת תוצאות. נתחבב על הישובים, קשר קשרים אמיצים, מהם יצויינו במיוחד קשריו עם הדרוזים – קשרים של ידידות הדדית אמיצה וממושכת.
הוא כיהן בתפקידים ציבוריים מרובים בתוך המשק: עוד בטרם קום המדינה, ב-1946, היה מזכיר החוץ של המשק. גם מזכיר פנים בשנת "השבת השחורה" – יום בו נאסר ונכלא בכלא עכו.
משנפתח הפתח הצר וניתנה האפשרות להגיע לברה"מ, יצא ניסן לשם לביקור משפחתי ומאז שובו משם, הקדיש מחשבתו ופעילותו להצלת יהודי רוסיה ולעלייה יהודית לארץ. קשריו עם העולים הדוקים היו וביתו שימש בית ועד לרבים מהם. בעזרה לקליטתם ובקשרי מכתבים עם רבים בברה"מ ראה את משימת חייו ולה הקדיש כוחו.
ניסן היה איש אוהב חיים, עליז. שר ורקד בהתלהבות במסיבות. ידע לספר לגדולים ולקטנים כאח. איש משפחה טוב היה ויצויין במיוחד הקשר למופת בינו לבין בנותיו – להן היה גם אב וגם חבר – איש עצה, מורה ומדריך.
הלך מאתנו איש מושרש בקיבוצו ובתנועתו. עוד ידובר בו רבות.