אליעזר (לייזר) לוין
הלך מאיתנו אחד משרידי תקופה מופלאה, מראשוני מפלגת פועלי ציון, אליה הצטרף בימי הסער והפרץ בתנועת הפועלים היהודית בגולה, בשנת 1905 – והוא אז בן 15. מאותו יום היו חייו קודש לציונות הסוציאליסטית. הוא דבק בה ושירת אותה בנאמנות ובמסירות ללא גבול, תוך התמזגות מלאה ללא שיור של חייו הפרטיים עם חיי התנועה במשך למעלה משש עשרות שנים.
עיקר פעילותו המבורכת והענפה הייתה בפולין, בין שתי מלחמות העולם. איש העט ונואם מחונן – היה מקובל ונערץ על רבים. שמו של לייזר לוין היה ידוע ברחבי התנועה. הוא היה חבר במוסדותיה העליונים של מפלגת פועלי ציון צ.ס. בפולין, פעיל באיגודים המקצועיים, הרוח החיה בסניף המפלגה על כל שלוחותיה הרבות בלודז', עיר מגוריו. הוא גם יזם ועמד בראש הפטרונט של קיבוץ ההכשרה ע"ש בורוכוב בעיר הזאת. השתתף בכמה קונגרסים ציונים כציר מטעם המפלגה, והיה חבר הועד הפועל הציוני.
לייזר לוין נולד בשנת 1891 בעיירה על יד מוגילוב שברוסיה הלבנה, להוריו יעקב וחנה. אביו מת בגיל צעיר, ובהיותו בן 13 עבר לייזר עם אמו ללודז', שם למד בבית ספר למסחר. עם התבגרותו הוא עסק בהוראה ולאחר מכן בניהול חשבונות. מיותר להוסיף שאת כל זמנו הפנוי והלא פנוי הקדיש לייזר לתנועה בעירו, בסביבה הקרובה ובקנה מידה ארצי.
בלודז' הקים לייזר את משפחתו ושם הוא גר עד ספטמבר 1939. למחרת כניסתם של הנאצים ללודז' באה הגסטפו לחפש אותו והוא היה נאלץ להסתתר ולברוח לורשה. לאחר שבועות מספר הצטרפה אליו משפחתו.
בורשה התחיל לייזר מיד לארגן את המפלגה במחתרת יחד עם יתר חברי המרכז שנשארו בעיר. הייתה לו אז אפשרות לצאת מפולין ולהציל את עצמו ומשפחתו, אולם הוא סרב לעשות כן. מטעם המפלגה הוא השתתף במועד מאוחר יותר בישיבה הראשונה של כל המפלגות ותנועות הנוער החלוציות, שם הועלתה לראשונה ההצעה להקים את הארגון היהודי הלוחם שרשם לאחר מכן את אחד הדפים הטרגיים והמזהירים ביותר בתולדות העם.
באותם ימים קודרים של שואה וחורבן נספתה אשתו ונרצחה בתו בת ה-19 שהייתה בדרך לפרטיזנים. היה זה פצע שלא הגליד אף פעם, ועד סוף ימיו לא נוחם לייזר על אבדן יקיריו.
לאחר תלאות אין ספור והסתכנויות מסמרות שער, כאשר כל רגע היו חייו וחיי ישראל תלויים מנגד – הצליח לייזר, לאחר כניעת הנאצים, לצאת את פולין ובסוף שנת 1945 הגיע ארצה ומצא את ביתו ביגור. שלוש שנים לאחר מכן הוא עשה בשליחות במחנות שארית הפליטה בפולניה ובגרמניה.
גם בארץ היה ער ופעיל בתנועה. הצטרף למפלגת הפועלים המאוחדת מיום הוסדה והמשיך בחברותו בה גם לאחר הפילוג.
בערוב ימיו הימר לו הגורל. תקפוהו מחלות ובמיוחד סבל רבות כאשר בשנים האחרונות כבה מאור עיניו. אולם ערנותו לנעשה בקיבוץ, בתנועת הפועלים בארץ ובעולם לא פגה ולא נחלשה.
תמו חיים עשירי מעש וחזון. חיים למופת של מהפכן ולוחם ללא חת בעד עתיד טוב יותר. חבריו, מוקיריו וחניכיו הרבים ביגור ביתו, בכל הארץ ומחוצה לה – ינצרו באהבה את זכרו לעד.
