מלכה שרון – הנדלמן
נולדה ב-10.5.1953
נפטרה ב-29.5.1988
מלכה, בתם של פרידה ושלמה.
ילדותה חלפה עברה לה בחצר ביתנו ביגור. ילדות רגילה, אף כי בשנות חייה הראשונות העיבו עננים מעל שמיה, הוריה נפרדו. ממשפחתה הרחבה בקיבוץ ובעיר ספגה המון אהבה וחום.
ידידיה בכיתה מציינים את קשריה המיוחדים עם סבה וסבתה. באהבה וחום היתה מספרת על ימי חופשותיה בביתם, על השקיות שהיה הסב מכין בימי הולדתה, על מאכלים מיוחדים שסבתה היתה מבשלת לכבודה.
השנים עוברות. מלכה גדלה, מסיימת לימודיה ומתגייסת לצבא. בעת שירותה הצבאי בבלוזה (בקרבת תעלת סואץ) היא פוגשת את אילן. ידידותם מתפתחת לחברות ולאחר 3 שנים הם נישאים ועוברים לחיות בעיר. לאחר הנישואין ענדה שתי טבעות. האחת מתנתו של אילן והשניה מאת סבתה (טבעת נישואי הסבתא על אצבע הנכדה). את שנות נישואיהם הראשונות מבלים אילן ומלכה בעיר, שם נולדה בתם הבכורה – שני.
לאחר שלוש שנים "עושים חושבים" ומחליטים לחזור לחיי הקיבוץ. "ביגור", מספר אילן, "היו לנו השנים היפות ביותר בחיי הנישואין. הרחבנו את משפחתנו, לשני נוספו שלושת אחיה: גור, גדי ושיר. ועדיין היו לנו תכניות להתרחב ולגדול".
אילן ומלכה מהווים למשפחה הרחבה אושר והשראה. "היא היתה המסמר של המשפחה" – מספרת אמה פרידה. בביתם הם קולטים ומאמצים את מיכל, שלמה האב חוזר לאחר שנים רבות של חיים מחוץ ליגור, הכל זורם בנתיבי אושר ופריחה.
בעבודה נקלטת מלכה בבתי הילדים. אף כי קרנה חום ואהבה לילדים, היא עוברת גם רגעים קשים בעבודה. חסרת נסיון ורגישה למילה טובה ורעה כאחת.
השנים חולפות והיא מבשילה כאשה, אם ורעיה. סופגת נסיון מהחיים ומעבודתה וגם ידע דרך סמינר "אורנים". בבואה לעבוד עם המחזור השני היא מתגלה כמטפלת נהדרת, וזוכה להערכה ואהבה הן מצד הילדים והן מצד ההורים. כל תאריך בחיי הילדים זוכה למילה טובה ותשומת לב.
הכל נמצא בתהליכי בנייה ופריחה, ובעצם ימי לבלוב, כשהכל שואף להתפתח, לצמוח ולפרוח, נפל הפור. מחלה נוראה פגעה בה, חשוכת מרפא, הגורל קבע אחרת. בתחילת ימי מחלתה עדיין ניסתה להלחם על חייה, לאחר הנתוח חזרה מלאת מוטיבציה ורצון לחזור למסלול החיים הרגיל במשפחה, בבית… אך הכל לשוא.
נשארה משפחתה מיותמת, ואנחנו חבריה כואבים את כאבם, וגם אנחנו בוכים על קברה הרענן.
יהא זכרה ברוך.