נולדה 1902
נפטרה 1994
חברתנו מרים עוגן נולדה בשנת 1902 בקינסברג בפרוסיה, כבת בכורה לרוזה וחיים יהושע ורשבציק.
במלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה לדנמרק ובקופנהגן סיימה מרים את בית הספר התיכון.
ב-1921 חזרה המשפחה לדנציג, עיר ילדותה של אמה.
מרים למדה רפואה בקינסברג ובברלין ועבדה 5 שנים כרופאת ילדים. בבית החולים בו עבדה נפגשה עם בעלה לעתיד, שרגא עוגן. בעלות היטלר לשלטון גורשו שניהם מעבודתם, ככל הרופאים היהודים.
מרים ושרגא עוגן נישאו בשנת 1933 והחליטו בהמלצתו של אנצו סירני לעלות לארץ ישראל. בבואם ארצה הצטרפו ליגור. שבעים שנה חיו יחד, חיים מלאים ושלמים, חיים של אהבה וכבוד, תרבות מרכז אירופית משותפת לשניהם, מקצוע משותף וחיים בקיבוץ מתוך אמונה בדרך.
במשך שתים-עשרה שנה עבדה מרים כמטפלת ילדים, כמטפלת בחולים וכאחות במרפאת יגור, היות ש"קופת חולים" לא הסכימה לקבל זוג רופאים לעבודה.
בשנת 1945 חזרה לעבוד כרופאה במחלקת ילדים בבית החולים בעפולה בניהולו של פרופסור נסאו.
הוריה של מרים וקרובי משפחתה שנשארו בגרמניה, ברחו במלחמת העולם השנייה לפולין ושם נרצחו על ידי הנאצים.
מרים המשיכה לעבוד מטעם "קופת חולים" כמפקחת על הרפואה המונעת ו"טיפת חלב" במחוז חיפה, מחוז העמק ומחוז הגליל המערבי, ובמקביל מילאה תפקיד של רופאת ילדים ביגור, בהתנדבות, בשעות אחה"צ והלילה. עבודתה זו היתה אולי, גולת הכותרת של חייה כאדם וכרופא. במסגרת עבודתה נפגשה והדריכה מאות ואלפי עולים שהתיישבו במעברות, מושבים ועיירות אחרי מלחמת העולם השנייה והעלייה ההמונית מהמזרח.
בשנת 1954 יצאה מרים לשנת השתלמות בלונדון וחזרה לעבודתה הקודמת.
בשנת 1957 שכלו מרים ושרגא את בנם יהודה, שנפל במילוי תפקידו. כוחות נפש עזים עמדו להם להמשיך בחייהם ובעבודתם, ואיתם יאיר ושוקי, משפחותיהם וכל הנכדים.
היתה לה למרים החכמה לדעת את הגבול של אי התערבות בחיי בניה ונכדיה. מעולם לא הטילה עצמה עליהם, וידעה לפתוח את ליבה בפניהם.
בשנת 1973 קיבלה מרים את פרס העבודה של קופת חולים.
ב-1975 יצאה מרים לגימלאות והמשיכה את עבודתה כרופאת ילדים ביגור, עד שהחליטה לפנות מקומה לרופאים צעירים יותר. שלושה דורות של בני משק זכו לטיפולה. מסורת של טיפול בריאות מסור השרישה מרים ביגור, מסורת שקיימת עד היום.
מרים – חכמה, אצילה, מקרינה סמכות, מאמינה בקיבוץ, בחינוך משותף ובאחריות קולקטיבית, וחיה בהווה באיכפתיות ככל שיכלה.
נשמור ונכבד את זכרך.