אברהם ברקת
אברהם נולד ב-31.5.1912, בדיסלדורף אשר בגרמניה, להוריו מלכה ויצחק. אמא, שבאה מבית חסידי- מסורתי, מתה כשאברהם היה בן שבע. האם החורגת התיחסה אליו יפה מאד, והוא קיבל אותה כאמא לכל דבר. היא באה מבית ציוני מובהק וכן התמצאה טוב בתורת החינוך המודרני וכך גם חינכה את הילדים. בגיל 15 נרשם אברהם לסניף הנוער הציוני "הבונים". בשנת 1932 נכנס כחבר ל"החלוץ", שם בא במגע עם אנשים ידועי שם כגון: גיורא יוספטל, פרץ נפתלי ז"ל ופריץ ליכטנשטין שהיה בעבר חבר יגור.
עם עליית הנאצים לשלטון הוחלט לארגן הכשרות מחוץ לגבולות גרמניה. אברהם יצא יחד עם קבוצת חברים לייסד קיבוץ הכשרה בגבול לוקסמבורג-צרפת. הקבוצה בניהולו של אברהם קיבלה על עצמה משימה נוספת: למצוא מקומות הכשרה נוספים אצל האיכרים שם, מה שנקרא אז הכשרה בודדת. יחסו לעבודה היה רציני והאיכר אצלו עבד אברהם התפלא על ההתמדה והמסירות של הבחור שעבד עבודה פיזית קשה, בה לא התנסה אף פעם.
אברהם הגיע ארצה בשנת 1935 וישר מהאניה בא ליגור. הוא עבד כמו רבים אז במחצבת ארבע וחצי, במחצבת נשר, בבית חרושת נשר, בדוד קיטור ולאחרונה במרכזיית הטלפונים, שם הוא הצליח, כפי שכתב בצוואתו לפני כמה שנים כנראה, להתגבר על מחלותיו ומכאוביו ולהמשיך בעבודה עד עצם היום המר האחרון שלו.
הוריו רצו לעלות ארצה, אך מלחמת העולם השניה סגרה את כל הגבולות. עם התחלת הגיוסים לצבא האנגלי, כך הוא ממשיך לספר בצוואתו, הוא דרש מהמשק לאפשר לו להתגייס ליחידה קרבית. לדאבון ליבו לא רצו לשכות הגיוס לקבלו עקב מגבלותיו הבריאותיות. הוא התגייס בשנת 1942 למשמר החופים, שם שירת 4 שנים. האבא והאח ניספו בטרבלינקה. אמא עוד הספיקה לעלות על האניה "סטרומה" הידועה, וטבעה בים.
מיומו הראשון על אדמת המולדת זנח אברהם את שפת ארץ מוצאו והתחיל ללמוד בהתמדה עברית. כל ימיו העמיק והעשיר את ידיעותיו בעברית. לפני שנים מספר, בבקרו אצל בת דודה בגרמניה, עם חיה חברתו בחיים – הציעה לו הקרובה להישאר בגרמניה, כדי לרפא את מחלותיו. אברהם הפסיק בחדות את הויכוח ואמר: אינני רוצה להישאר כאן. יש לנו בית ויש לנו ארץ. אתם צריכים לבוא אלינו.
הוא היה קשור ליגור ביתו בכל נימי נפשו. היה ער, התעניין וחי את חיי המשק תוך שלמות, חיי קיבוץ מלאי תוכן.
בצוואתו הוא פונה גם לדור הצעיר שלא ישכח מה שעשה היטלר לעם היהודי. אל להאמין לגרמנים, גם צעירים, כי הוריהם היו רוצחים. אולי פעם יקום דור חדש של גרמנים שישתחרר כליל מהירושה הנוראה, ואז תיתכן הידברות איתם. אלה היו דבריו האחרונים.
