שולמית ביאליסטוק
שולמית נולדה ב-27.11.1908 בטרנופול שבגליציה (פולין המזרחית). ביתה היה בית מסורתי ובילדותה למדה ב"חדר". היות שגליציה הייתה שייכת לאוסטריה, בה התקיים חינוך חובה, למדה בהמשך בבית-ספר ממשלתי. בגיל הנעורים התקרבה לתנועת "גורדוניה". בהשפעת התנועה החליטה לצאת להכשרה נגד רצון הוריה, פשוט ברחה מהבית. הוריה ניסו להחזירה הבייתה אך ללא הצלחה. הייתה בהכשרה בעיר בילסקו ביאלה עם קבוצה מ"גורדוניה" שם עבדו בביח"ר לממתקים. עם הגיעה ארצה עבדה עם קבוצתה ברעננה בכל מיני עבודות. בעת הנסיעה ברכבת לטרייסט, נמל העלייה ארצה, הכירה את שמואל אשר חזר מביקור אצל הוריו בפולין. הוא טיפל בה מאחר וחלתה קשות והציע לה לבוא אתו ליגור. שולמית רצתה לעבור קודם הכשרה במשק הפועלות על מנת לרכוש את מקצוע הגננות. בעזרת קשרים של בת-שבע חייקין התקבלה למשק הפועלות בעפולה שם שהתה כשנה וחצי כשהיא עובדת בגן הירקות וממלאת תפקידים שונים. בשנת 1934 הגיעה ליגור אל שמואל. עקב קשיי הסתגלות למזג האויר ביגור נשלחה לשנה לקיבוץ רמת רחל ועבדה בגן הבוטני של אוניברסיטת ירושלים. למרות שהוצע לה להשאר שם בקביעות, סרבה וחזרה ליגור. כאן נכנסה לעבודה בגן הירק בהדרכתם של רינה איינשטין ז"ל ודב קבק. התמידה בעבודה זו 15 שנה. עוד שנים רבות אחר-כך הזכירה את הזמנים הקשים והיפים ההם.
לאחר לידת בת הזקונים עברה לטפל בתינוקות ובילדי ביה"ס. אהבה את הילדים והתמידה בעבודה זו כ-12 שנים. לאחר חיסול מטבח הילדים חוייבה ע"י מרכז העבודה להכנס לעבודה במטבח, בחלוקת אוכל לילדים. אח"כ עבדה באקונומיה ובשנים האחרונות במרכולית. בכל מקום שעבדה פיתחה יחסים טובים וחבריים עם כל מי שבא עמה במגע.
בהיותה אוהבת פעילות ותעסוקה השתתפה בשנות ה-60 בחפירות מצדה אצל יגאל ידין. בשנים מאוחרות יותר בחפירות ליד הכותל בירושלים ובגמלא. השתתפה בכ-10 צעדות ירושלים ואח"כ עם הבנות והנכדים בצעדות באזורים קרובים יותר למשק ובטיולים השונים.
נפילתו של בנה אהרון במלחמת יום הכיפורים פגעה בה קשות. אך את כאבה וצערה שמרה בתוכה.
את אהבתה לחקלאות וטבע העבירה לסביבת ביתה. כאן כתחביב ולהוצאת המרץ שהיה לה, טיפחה גינה גדולה וטפלה בה במסירות אין קץ בשעות הבוקר המוקדמות, ולאחר סיום יום עבודתה.
יחסי אהבה וקירבה התפתחו בינה ובין נכדיה והם נקשרו אליה בעבותות אהבה וחיבה. טוב לבה, אהבת הבריות ומאור הפנים חבבו אותה על הילדים בהם טיפלה ועל החברים כולם.
כך נזכור אותה.