אסתר ברגמן
אסתר נולדה בשנת 1899 בפטרוקוב שברוסיה הלבנה להוריה שלום וגיטל. ביתם היה בית יהודי ציוני חם ואסתר ספגה לתוכה את אוירת בית הוריה.
בשנת 1921 הגיעה אסתר עם בני משפחתה – אמה, שלושת אחיה וחברה לחיים יואל ברגמן שחזר איתה מהחלמה, ארצה.
תחנתה הראשונה הייתה הר הכרמל, שם עבדה קבוצת "אחוה" שברגמן היה חבר בה. חברי "אחוה" עבדו בנטיעת חורשה ראשונה על הכרמל (של הכשרת הישוב), אסתר עבדה בכל – בנטיעות, משק-בית ועוד.
בסוף שנת 1922 כאשר סוכם שיגור תהיה מקום ההתיישבות של הקבוצה, הייתה אסתר בין 9 החברים הראשונים שעלו על אדמת יגור. גם כאן הייתה תחנת ביניים בכפר "סלמי" (מחצבות "נשר" כיום), שם הם גרו בחושות הערביות כ-10 חודשים עד שהוחלט להקים את הצריפים הראשונים על אדמת יגור.
אסתר עמדה בגבורה בכל תלאות המקום, הקדחת והעוני שעברו על חברי הקבוצה. זמן רב הייתה אסתר הבחורה היחידה שדאגה לטיפול ולכלכלת החברים.
בשנת 1924 חלה יואל ברגמן, חברה לחיים, בקדחת קשה שממנה לא קם עוד. באותה תקופה קדחה גם אסתר ולאחר מותו של ברגמן אילצוה החברים, למרות סירובה, לעבור לתקופת מה לפלוגת ירושלים של הקיבוץ על מנת להחליף את המקום ולהתאושש ממחלתה.
פלוגת ירושלים, ששכנה דרומית לירושלים (ליד מחצבת "עמוס" כ-5 ק"מ ממרכז העיר), הייתה במצב קשה, היה חוסר עבודה וחסרו אמצעי קיום. אסתר הייתה אקונומית והשקיעה בכל הרבה כוח ומרץ. מדי יום ביומו
הייתה יורדת העירה לדאוג לכלכלת החברים והילדים.
בינתיים חל שיפור במחלת הקדחת ביגור עקב ייבוש הביצות וגם אסתר החלימה לגמרי ממחלתה וחזרה ליגור – הביתה. ביגור הייתה אקונומית – כולל קניית הספקה בחיפה, לאחר מכן הייתה מחסנאית בגדים ועוד.
אסתר שמרה על יום עבודתה, זה היה בשבילה קדוש. לעולם לא התאוננה על עומס העבודה ומילאה את כל המוטל עליה בשמחה ובדייקנות. מקור גאוותה היה – התפתחותו וגידולו של המשק.
בשנותיה האחרונות עבדה בסריגה, שם עבדה עד שחלתה. ממחלה זו לא התאוששה עוד.
הסתלקה מאיתנו עוד דמות אשר אפיינה את נופה של יגור.
