נולד 3.12.1936
נפטר 18.2.2003, ט"ו באדר א' תשס"ג
יורם נולד ביגור להוריו שושנה וערי, אח לעוזי, מיכאל ולראובן, שנולד מספר שנים אחריו. את לימודיו עשה בבית הספר בקיבוץ ועבודתו הראשונה היתה כרועה צאן, עבודה שאהב והיה גאה בה.
בגיל 17 חלה בדלקת פרקים קשה ואושפז לתקופה ארוכה בבית חולים "העמק" בעפולה. עקב מחלתו לא גויס לצה"ל וויתר על חלומו להיות טייס.
בשנת 1962 נישא לנירה, בת יגור הצעירה ממנו בשנה, ולאחר מכן נולדו יעל, בתם הבכורה ובנם שרון.
בתחילת שנות ה-60 החל לעבוד בלגין, בית חרושת לקופסאות פח. בתחילה בבית המלאכה ואחר כך כמנהל טכני. כאשר החלו ביגור לחפש רעיונות להקמת מפעל לתעסוקת קשישים, היה יורם בצוות שבדק כיוונים שונים. עם ההחלטה על הקמת מפעל לייצור שפופרות פלסטיק נסע יורם לצרפת ורכש את הידע הדרוש, ועם שובו לארץ הוקם מפעל "טובופלסט" ביגור, שבראשו עמד יורם במשך מספר שנים עד יציאתו ללימודים.
לימודיו הפורמאליים בטכניון והסמכתו כמהנדס מכונות היוו המשך טבעי של נסיונו המעשי ונטיות ליבו. את הלימודים לבחינות היה מעביר בעודו "מרדים" בבית הילדים את השניים שנוספו בינתיים למשפחה, הגר ויאיר.
עם סיום הלימודים החל יורם לעבוד במפעל הסוללות של "תדיראן" ועמד בראש הצוות שפיתח את סוללת הליתיום, פיתוח עליו זכו הוא וצוותו בפרס רוטשילד שהוענק בבית הנשיא.
בין השנים 1980 – 1995 עבד ב"רפאל" בתחומים רבים של פיתוח, ביניהם פירוטכניקה ומיקרומכניקה.
בשנת 1985 אבד למשפחה שרון בעת שירותו הצבאי. למרות המכה הקשה המשיך יורם בקומה זקופה, מתוך ראייה חיובית ובלתי מנוצחת על החיים.
בשנת 1986 יצאה המשפחה לשנתיים "שבתון" בפילדלפיה ונירה ויורם יצאו לשבתון נוסף בשנת 1996. בעת השהות בחו"ל עבד יורם ב-SETI ובחברת KULICKE & SOFFA והמשיך ללמוד, ליצור ולהתפתח.
גם עם שובם לארץ בסוף שנות ה-90, כאשר יורם מתקרב ואף עובר את גיל הפנסיה, המשיך לעבוד ב"רפאל" וב-SCD תוך שהוא מתמקד בתחום חדש – הלייזרים. הישגיו המקצועיים כללו גם רישום פטנטים על שמו בתחום סוללות הליתיום ובתחום WIRE BONDING ופטנטים נוספים הנמצאים עדיין בהליכי רישום.
כל שנותיו חיפש יורם אתגרים. כאשר הרגיש שסיים בהצלחה פרוייקט פיתוח, החל לחפש את הפרוייקט הבא והשקיע בו את כל מרצו, הידע והמקצועיות שלו. יורם נהנה לעבוד עם אנשים הצעירים ממנו בעשרות שנים, זכה לחיבה והערכה בכל מקום בו עבד וכולם, מבוגרים וצעירים, שמחו ללמוד ממנו. לצד מקצוענותו היה תמיד "איש של אנשים", ואהב לדבר עם אנשים ולא עליהם.
יורם היה בעל חשיבה מקורית וחדשנית ולא פעם רעיונותיו הקדימו את זמנם. למרות שרוב שנותיו עסק בעבודה מחוץ לקיבוץ, היה מעורב בחיי הקיבוץ ותרם רבות לפרוייקטים כמו המעבר ללינה משפחתית, שילוט יגור ולאחרונה פרוייקט "מסלול יגור".
היצירתיות שבו באה לידי ביטוי לא רק בפיתוחים בתחום המקצועי, אלא גם בעבודות שיצר, החל בכיפוף ופיסול במזלגות וכפות שנאספו בשווקים במקומות שונים בעולם, דרך נגרות ועבודות עץ, וכלה בעיבוד תמונות דיגיטליות.
בין יורם ונירה היתה אהבה גדולה ומיוחדת, שהקרינה על כל הקשרים במשפחה. יחדיו יצרו בית חם, שאליו אהבו לבוא לא רק ילדיהם ובני זוגם, אלא גם החברים של הילדים. בארוחות ערב שבת היה "מכדרר" מילים ושנינויות עם כל הסובבים, והכל במהירות מחשבה, חוש הומור, ועוקצנות מלאת-אהבה.
קשר מיוחד היה ליורם עם נכדיו מיה וגל. מפיה של מיה זכה לכינוי: "סבא הגאון שלי", ועם גל הרבה לעבוד במחסן שלו ולבנות דברים ביחד, תוך שאינו חוסך בהסברים טכניים.
בגיל שאחרים יוצאים לגמלאות היה יורם במלוא מרצו, שופע רעיונות ופרוייקטים, אופטימי ואנרגטי.
יורם עזב אותנו ללא כל התראה מוקדמת. ההסתלקות טרם זמנו כואבת ללא נשוא, ובה בעת מנציחה אותו בדמותו הצעירה משנותיו, פעלתן ומלא חיים.
כך נזכור אותו –
יהי זכרו ברוך.