שאול ויקומירסקי
נולד: 2.1903
נפטר: 28.8.1989
שאול וילקומירסקי נולד בעיר סונציאן שבפלך וילנה (אז בתחומי רוסיה הצארית). בנעוריו הצטרף ל"החלוץ" וכעבור זמן מה יצא להכשרה באזור וילנה, בעיירה אושמיאנה, שם עשו הכשרתם עוד חברים שלנו, שאינם אתנו עוד. לאחר הכשרה של שנה ומחצה עלה שאול ארצה. יחד עם קבוצת חברים מההכשרה הצטרף לפלוגה הירושלמית של גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור (קבוצת "בן-לוי"). עיקר עבודתם במחצבות ירושלים, בחיצוב.
שאול ושאר חבריו, אשר עלו יחד איתו, השתייכו למפלגת "אחדות העבודה" (של אז!) ואילו רוב אנשי הגדוד בירושלים היו, מה שקוראים בימינו, "שמאלניים" – אנשי מ. אלקינד (שירד לימים לברה"מ). על רקע זה פרצו סכסוכים, ואנשי "אחדות העבודה" שהיו במיעוט נאלצו לעזוב את הפלוגה. לאחר תקופת מה של עבודה בירושלים, הגיע שאול בשנת 1926 יחד עם חבריו ליגור, אז משק צעיר ודל. בהתחלה עבד בחקלאות (פלחה), לאחר מכן זמן מה בפחחיה. שנים רבות עבד כחצרן וכרצען. לעת קשישות הובילה הדרך, כמקובל, לטובופלסט, עד שמטעמי בריאות נאלץ לפרוש.
בשנת 1936 נסע שאול לליטא, שם פגש את פנינה ז"ל, איתה הקים משפחה ונולדו להם 2 בנים ובת.
טוב לב היה שאול. תמיד שאף לסייע לזולת ככל שיכול. בן אדם שאכפת לו מאחרים, שמוכן להתערב. חביב ונוח לבריות. מהאנשים שנוח מאד לגשת אליהם, שמוכנים תמיד ללכת לקראתך. אהב אנשים ואהב לשוחח עמם, ובתחום זה סבל רבות בשנותיו האחרונות, בגלל קשיי תקשורת עם הזולת שהיו לו (הוא לא שמע טוב).
צנוע ומסתפק במועט. לעולם לא היו טענות עקרוניות בפיו כלפי המשק. כאשר איפשרו לו לנסוע לדרום אפריקה, לבקר את אחיו, היה מאושר מאין כמוהו ואסיר תודה למשק על מחווה נדיב זה.
איש משפחה חם. זכה ל-4 נכדים. טיפל בהבאתן ארצה של שתי בנות אחותו, אשר ניצלו מהשואה בהסתתרן אצל פולנים נוצרים בימי המלחמה, ולא היה קץ לשמחתו כאשר הן אכן הגיעו (אריה שריד עזר לו בכך).
אתמול בבוקר הוציא נשמתו בביתו ביגור. ללא כאבים, שלם עם עצמו ועם הגורל, וכך אנו נפרדים בצער משאול, אחד מוותיקי יגור.
תנחומים למשפחה.
יהא זכרו ברוך איתנו לעולם!