אתל וטרהן

אמא יקרה שלנו,

בימים אלה, כשהכל טרי וכואב, שבה אני ומתבוננת בתמונות שנותרו מימים רחוקים וקרובים, ועולות חוזרות מחשבות וזיכרונות מימים שחלפו ללא שוב.

בתמונות זוג צעיר ואוהב עומד חבוק על רקע תקופה רחוקה ושונה מאוד מהיום. לימים מצטרפת לתמונות ילדה קטנה וחייכנית, וניכר כי לזוג ההורים הצעירים לב מלא על גדותיו אהבה וחום.

במרוצת השנים נוספים שני בנים חמודים והמשפחה בהרכב מלא.

אתל, אמא שלנו, היתה זו שניווטה את מסע המשפחה בשבילי החיים. למוצא פיה יישק דבר. חוכמת-חיים ומלוא השכל שבאמתחתה הובילו ועזרו לכל אחד מאיתנו. אֵם דואגת וחרֵדה. אישה חרוצה ועמלה שלא יודעת מנוח עד שאחרון הדברים ימצא את מקומו. מקפידה עד מאוד למלא את יום העבודה באשר הוא, ואחר-כך פונה לפרק עבודה נוסף בקן המשפחתי, אם בסידור החדר וטיפוחו, אפיה ובישול – שהצטיינה בהם מאוד, ועד עבודה וטיפול בגינה שכה אהבה. אחת האהבות של אמא היו פרחים. המון שמחה וגאווה מצאה בפרחים שגידלה בגינתנו, וכולנו ידענו זאת. אם רצית לשמח את אמא היית מביא זר פרחים, וידעת שאמא תשמח ותשבח.

בצד תקופות לא קלות של צער גידול ילדים, של דאגה לבנים הנמצאים בצבא אי-שם, היו גם תקופות יפות של שמחה ואושר, של טיולים ונופש, של נישואי הילדים האהובים ולידת נכדים חמודים, והיכולת ללוות את צמיחתם וגידולם.

נראה שאושר גדול נפל בחלקם של אמא ואבא, ששלושת ילדיהם נשארו לחיות כאן ביגור לצידם, הם ומשפחותיהם, אושר שלא רבים זוכים לו.

חבל שדווקא בתקופה שיכולה היתה להיות כה יפה באו מכאובים וצרות וגזלו את שיכול היה כה טוב להיות.

אמא שבה לנוח לצידו של אבא.

נוחי בשלום אמא, ויהא זכרך מבורך.