חיים וולך

חיים… כך פשוט, חיים, ולא עוד, ללא תוספת שמות תואר. כך הכל הכירוהו, כך חיבבנו אותו ונהנינו לפגשו, לשהות במחיצתו שעה קלה, כי נעים הליכות היה האיש, מסביר פנים וחביב לכול, ותמיד בדיחונת בפיו, דבר-ליצנות משובב נפש, לשמח לבך. והוא מספר לך זאת מפה לאוזן, כאילו ממתיק סוד איתך, כאילו רק לך שמורים הדברים. ואתה מאזין בדריכות, נהנה ופורץ בצחוק לשמע הסוף, העוקץ ("פואנטה" בלעז), גם כאשר לעיתים לבך אינו פנוי כלל למליצות.

לאיש הזה, לחיים ז"ל, שמורה פינה חמה בלבי זה זמן רב, מראשית ימי בבית הזה שלנו – בית יגור.

הגעתי ליגור לפני כ-50 שנה, בשלהי הקיץ של שנת תרצ"ו, בחודש אוגוסט החם והלוהט.

וזאת לדעת, כי בימים ההם כל "חלוץ", מה שקורין בימינו "נקלט חדש" – היה נשלח ראשית-כל לעבודה במחצבה, וליתר דיוק ל"מחצבת ארבע וחצי" (על שום מיקומה של המחצבה במרחק 4.5 ק"מ מחיפה העיר). אף אני נשלחתי לשם ונפלתי לתוך עולם שלא הכרתי מעודי. הר עצום ושגיא (בעיני), מפולח ומבוקע, כאילו עומד להתמוטט וליפול עליך; אבנים וסלעים, אבק וחום וצמא, וחורנים שזופים ויחפים, סלי-אבנים על כתפיהם, אצים רצים ללא הרף, כאילו רוח תזזית אחזתם, ואף אנו מחרים-מחזיקים אחריהם, כדי שלא לפגר אחריהם בתפוקה ("כיבוש העבודה!"). מעולם לא נמניתי עם הגברתנים ונקל לשער שלא קל היה לי להתמצא במקום הזר והמוזר הזה.

חיים ז"ל היה בין אלה שעזרו לי להיקלט. עצם נוכחותו בסביבה השפיעה. רוחו הטובה עליו תמיד, חברותו, חיוכו, איזו הלצה משחררת – והכל נראה אחרת – רגיעה ושלוות נפש בתוך המהומה הגדולה….

– – –

ברצוני לספר בזה על עוד איזה קשר מסויים שהיה בינינו, ורק בינינו.

יום אחד סיפרתי לחיים מעשה בראש-ישיבה אחד מהעיר טעלז אשר בליטא. הלה היה מן המחמירים והיה רגיל לדרוש לפני תלמידיו (בתרגום לעברית): "אנחנו עדינים (יפי נפש), אבל התורה אינה עדינה. התורה אומרת: ארור האיש אשר לא יקיים את דברי התורה הזאת!"

סיפרתי לו וגם ניסיתי לחקות את קולו של הרב, ראש הישיבה. והוא, חיים ז"ל, התמוגג ממש מצחוק. כל-כך מצא הדבר חן בעיניו, שכל אימת שנפגשנו היה מבקשני לחזור על "ההצגה", ולא עבר יום שלא דשנו בזה עד שהדבר הפך למעין "קוד" בינינו, שרק אנחנו ידענו פשרו…

– – –

בוכה הלב, חיים, על לכתך מאיתנו בטרת עת….

שרגא ר.

יומן ליום השלושים

11.12.1985

חומש וגמרא

נכנס חיים וולך לקבל סיגריות אצל אליעזר מלכין, ואומר לו: ג מ ר א

– מה פירוש?

– פשוט מאוד, אלה הם ראשי תיבות: גוט מארגן (בוקר טוב) ר' אליעזר.

מלכין לא נשאר חייב ואמר לו: ח ו מ ש

– מה פירוש?

– פשוט מאוד: חיים וולך מה שלומך.

מה את אוהבת?

אומרת חברה לחיים וולך: היום אני לוקחת אצלך רק גבינה.

שואל חיים: תגידי בבקשה אחת ולתמיד – מה את אוהבת?

אומרת החברה: הייתי רוצה משהו חמוץ.

חיים: הפעם בדיוק הצלחת. הגבינה היום היא באמת חמוצה…