מיכאל טולפין
מיכאל נולד ב-9.9.1914 בעיר אוסטראה שבפולין, להוריו רבקה וגדליה. בילדותו למד בבית ספר יסודי ובסיום לימודיו החל להשתלב בעסקיו של אביו – מכירת עצים.
בנערותו הצטרף לתנועת "החלוץ הצעיר", שבה ספג את ערכי הציונות, הקיבוץ והכמיהה לעלות ארצה, וגם למד עברית.
בשנת 1939 החל את מסע עלייתו ארצה. זה היה מסע ארוך בגלל צוק העיתים (תחילת מלחמת העולם השניה). במסעו הוא חלף על פני רומניה, יוגוסלביה, בולגריה, ולבסוף הפליג ארצה מנמל איסטנבול שבטורקיה. "בתנאים קשים, בלי אוכל ועם מעט מים", הוא סיפר לנכדיו.
את ימיו הראשונים בארץ הוא בילה בקבוצת עין הים, שהקימה לאחר מספר שנים את קיבוץ עין כרמל. לאחר נישואיו עם עדה לבית צימבלר הוא עבר לחיות ביגור. כאן נולדו שלושת ילדיהם: משה, רבקה וגדליה.
ילדיו מספרים כי שלושה דברים היו חשובים לו כל חייו: עבודתו, הקיבוץ ומשפחתו. להם היה נאמן עד יומו האחרון.
מיכאל היה איש עבודה בכל רמ"ח אבריו. הוא עבד מהשעות הקטנות של הלילה עד השעות המאוחרות של הערב, באחריות, באמונה חזקה בדרך ומתוך אהבה. במסגרת עבודתו הוא נהג שלושים ושבע שנים. תחילה ב"תנובה" ואחר כך המשיך בלגין. וכשהעם נקרא לדגל, התגייס מיכאל עם המשאית. פעם אחת במלחמת ששת הימים בה שירת באזור ג'נין בהעברת חומרי נפץ וחבלה. והפעם השנייה הייתה במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. כמו הנהגים של פעם, גם הוא הצטרף לטיולים השנתיים הרבים של בית הספר למדבר יהודה, לאזור אילת, לטיולי האופניים ועוד. ילדיו אומרים כי מתוך שאהב לטייל, אהב גם את הנסיעות הארוכות בכבישי הארץ.
בשנת 1969 נהרג בנו הבכור, משה ז"ל. את כאבו נשא בליבו בדממה. כל השנים היה יורד פעם בשבוע לנקות ולטפח את קברו של מוישל'ה, עד שכבר לא יכול היה ללכת על רגליו.
בשנים האחרונות עבר עם עדה אשתו לבית אחוה. החודשים הראשונים היו קשים. בנוסף לחולי וההזדקנות הוא התגעגע לעבודתו ולחבריו הטובים, איתם חלק עשרות שנים של עבודה ויצירה. היה לו קשה, עד ליום בו החל לעבוד בתעסוקון. מספרת רבקה: "ביום שהתחיל לעבוד בתעסוקון חזר אליו החיוך, חזרה אליו האופטימיות. שוב לא התאונן על מחלות וכאבים. הוא ממש חיכה יום יום לשעה שבה יוכל לחזור לעבוד".
מיכאל היה איש חם, אוהב אדם, ילדים ובעלי חיים. אבל אהבתו הגדולה ביותר הייתה לנכדיו: גיל, נועה ואלון. הם היו בשבילו שמחה ואור. הם נתנו לו את הסיבה להתגבר על כאביו ולקום כל בוקר. הם האירו את ימיו מיום שנולדו ועד יומו האחרון.
מיכאל ועדה תיבדל לחיים ארוכים חיו כל שנותיהם יחד. עדה אמרה: "כל הימים חיינו יחד, רקדנו יחד, שרנו יחד, ועכשיו נשארתי לבד".