רחל רחמים-טורץ
נולדה: 22.8.1930
נפטרה: 17.7.1991
רוחל'ה, הלכת מוקדם מדי ובמפתיע, בשנה כל כך טובה בה נוספו לכם שלושה נכדים. המשפחה שאוהבת להיות ביחד, ובהרבה, ממשיכה את מסורת ההורים, מניה ודוד, בקליטה ובקיבוץ הגלויות ואת רוחל'ה, במרכז ההוויה המשפחתית הזאת. בשביל לבנות בית כזה, פתוח לאנשים שונים, שאינם ממקומותינו, צריך כנראה לעבור מסלול חיים היוצר את הפתיחות הזאת. ואכן, רוחל'ה אשר גדלה ביגור כבת משק לכל דבר, לא נולדה בישראל, אלא בבוסטון, ארה"ב בשנת 1930 ובגיל שלוש וחצי שנים עלתה לארץ עם הוריה. בשנת 1949 הגיע מוריס ליגור, וההכרות ביניהם הובילה לנישואים וללידת ארבעת ילדיהם: עמירה, סופי, צחי ורוני.
רוחל'ה עבדה בעיקר בטיפול בתינוקות וקיבלה הרבה הדרכה מאמה, מניה. לימים נשלחה המשפחה כולה, לפרס, לשליחות בקרב הנוער היהודי שם, וחינוכו לעליה לישראל.
לפני כ-10 שנים הצטרפה רוחל'ה לצוות המטפלים בבית אחוה. עבדה במסירות רבה ונענתה לכל קריאה ביום ובלילה, אם לנסיעה פתאומית ללווי חולה באמבולנס, או עם חברים קשישים לקופת-חולים. רוחל'ה הייתה כתובת לצרכים הבלתי מוגדרים בתפקודי הצוות שרובו שכיר, ולא נרתעה מעבודות בלתי נעימות. עסקה בין השאר בסידורים הטכניים שנדרשו לאחזקת הבית.
רוחל'ה זכתה ששלושה מארבעת ילדיה ו-10 נכדיה מתוך 13, חיים ביגור, והייתה מוקפת אהבה ועזרה בטיפול וגידול הקטנים וכאילו עצר הזמן מלכת ולא נתן לה להזדקן.
בשעות הפנאי עסקה ברקמה אמנותית ותמונותיה תלויות בבתי המשפחה ומעל מיטות הנכדים. בעוד שבועיים נכנסת ארבל, הנכדה הבכורה, לחברות ביגור. רוחל'ה שהייתה נושאת את דגל מחזור ד' מדי שנה בשנה אל הבימה, רצתה מאוד לעשות זאת גם השנה, עם כניסת נכדתה לחברות ואף דיברה על כך רבות.
והיא…. לא זכתה.
יהא זכרך לברכה בתוכנו.
