בריינה גלוברמן
אתמול, יום ב', י"ט באייר תשמ"ז (18.5.1987), הלכה לעולמה חברתנו בריינה גלוברמן (טרקל). שוב נשרה חוליה משלשלת הותיקים שבותיקים, ראשוני הבית הזה, ממטפחיו ובוניו. בת 86 הייתה במותה.
בריינה נולדה בשנת 1901, בעיירה קרינקי שליד עיר הפלך גרודנה שבליטא, להוריה מאיר ומרים טרקל. איש עמל היה אביה מאיר. נגר במקצועו. אולם יחד עם זאת בר-אוריין. מבין ב"אותיות הקטנות", כפי שהיו מכנים אז בעיירות מזרח אירופה יהודי בעל ידע בתורה ובמצוות. לימים זכו אף הם, ההורים, לעלות ארצה ולהסתופף בצלה של בתם, אשר דאגה להם וטיפלה בהם ברוב מסירות למופת.
העיירה קרינקי הייתה כבר אז, בתחילת המאה, שוקקת חיי תרבות עבריים (בית ספר עברי, דיבור עברי נפוץ) וחדורת רוח ציונית. בריינה למדה בבית הספר העברי המקומי ("עברית בעברית", לפי שיטת ה"חדר המתוקן"). לאחר מכן בגמנסיה בגרודנה ובסמינר לגננות מיסודו של יחיאל הלפמן בוורשה. לאחר שסיימה חוק לימודיה עבדה בהוראה.
בשנת 1925 שמה פעמיה ארצה – ישראל וביום 28 לספטמבר של אותה שנה (שחל בדיוק ביום הכיפורים), דרכה רגלה לראשונה על החוף הנכסף. תחנתה הראשונה בארץ – גבעת השלושה. משם הגיעה בשנת 1927 לפלוגת הקיבוץ בירושלים. כאן פגשה את יהושע והתקשרה אתו. בשנת 1928 עברו יחדיו ליגור. בפלוגת ירושלים בריינה הכירה אף את אסתר ברגמן ז"ל, שאף היא הלכה ליגור. ידידות אמיצה נתקשרה בין שתי החברות האלה, ולימים, כאשר אסתר נתאלמנה, "אימצה" בריינה את אסתר כבת משפחה ממש. היה זה מעשה רב חסד לאסתר, אשר מצאה במשפחתה של בריינה ניחומים הרבה בבדידותה המרה.
שנים הרבה עבדה בריינה ביגור בתחום החינוך – בגני הילדים, בחברות הנוער ובאולפנים. כאשר נאלצה לעבור לעבודה יותר קלה, מצאה לה מקום, בעזרת שלום פרידמן ב"לגין" – תחילה בתחום הפקידות ולאחר מכן כחובשת המפעל. בריינה הייתה קשורה מאד למפעל זה, שכן ראתה בו פתרון מכובד לעבודה בערוב ימיה.
בריינה הייתה פעילה מאד ב"הגנה". ב-1936 עם פרוץ המאורעות, הייתה מרכזת השמירה ביגור. השתתפה פעמים רבות בהעברת נשק, הדריכה קבוצות חברים וחברות בשימוש בנשק (אקדחים) והייתה חברה לוחמת באחת העמדות ביגור, בפיקודו של צבי סלע.
אסון כבד מנשוא ירד על בריינה בנפול יהושע אישה, מראשי ה"הגנה" בארץ על משמרתו, בדרכו מירושלים לתל אביב בשליחות ה"הגנה", ביום כ"ה כסלו תש"ח (8.12.1947). בריינה נשארה לבד עם שתי בנותיה. באישיותה החזקה הוסיפה לטוות חוט חייה בעבודה, בפעולות ובגידול הבנות.
אשת חייל הייתה בריינה, בעלת אופי תקיף וסמכותי. בעלת מרץ, דעתנית,מסורה מסירות ללא גבול למשפחה. שישים ושתיים שנות חיים בקיבוץ – לא מלתא זוטרתא הוא – ירושה נכבדת מאד.