רונקה גולדבנד

12/12/1912 - 12/12/1996

רונקה גולדבנד
רונקה נולדה ב-12.12.1912 בדיוק היום לפני 84 שנים, בעיירה קטנה בשם פרן שבליטא, להוריה מנדל ואתל. היו לה עוד אח ואחות. רונקה עברה הכשרה במסגרת "החלוץ", ובמסגרת זו עלתה ארצה בשנת 1934. בשנת 1935 הצטרפה ליגור.
כל משפחתה שנשארה בליטא נספתה בשואה.
ביגור נישאה למשה יולוב ונולדו להם שלושה ילדים: איתן, עמוס ועדה. את רוב זמנה ומרצה הקדישה לילדיה ונכדיה.
במשך שנים נשאה רונקה בעול גידול הילדים לבדה. משה בעלה עבד שנים רבות כמהנדס בתל אביב ובא הביתה רק בסופי שבוע.
רונקה עבדה שנים רבות כמטפלת בבתי הילדים ובמטבח, ועוד שנים רבות במעגלה.
רונקה אהבה תרבות. הלכה להרצאות ולסרטים. היא קראה הרבה ספרים ועיתונים. תמיד הייתה מעודכנת בכל הקורה בארץ ובעולם. בשנים האחרונות עברה לגור בבית אחוה בגלל מצבה הבריאותי, ועם זאת המשיכה ללכת לעבודתה במעגלה ככל שיכלה.
הותירה אחריה 3 ילדים, 14 נכדים ו-3 נינים.
רונקה הייתה בעלת שמחת חיים וכך נזכור אותה תמיד.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • רונקה

    רונקה –

    …הזיכרונות בורחים אל אותם ימים שהנכדים רבים מי ישן הערב אצל רונקה; אל הריחות של עוגות השושנים המפורסמות (שהחדר מתמלא בהם גם היום, רק מעצם המחשבה), אל הטלפון הדואג האם חזרנו מהנסיעות; ספירת המלאי, מי ישנו ולמי נותר עוד לדאוג… ועם השנים המשפחה גדלה והיה למי לדאוג.

    אנחנו נזכרים בעיניים חומות, אינטליגנטיות, שרוצות ללמוד, להתעניין, להיות בעניינים אפילו בתחום המחשבים, ולשאול על כתבה שהופיעה בעיתון.

    רונקה, היית אשה בלי אויבים או שונאים. אשה עם לב רחום, החל מילדייך וכלה באחרון האנשים. היית אמא שחינכה את ילדיה לכבד את הזולת ולהיות אדיבים ומנומסים, בפרט לאנשים מבוגרים. הישרת מבט על סביבתך בשמחת-חיים ואופטימיות.

    רונקה, היית הדמות הדומיננטית במשפחה, דמות של יושר ואהבה.

    יהי זכרך ברוך.

    משפחת יובל על כל ענפיה

    יומן ליום השלושים

    24.1.1997

  • אמא יקרה

    אמא יקרה, אמא אהובה, אמא צנועה, אמא חמה, אמא שלי

    רונקה, רונק'לה, רונקוש –

    שמחת כשקראתי לך בשמך, כך בפשטות, שם מלא חן, מלא עדינות.

    הזמן עובר ואני ממאנת להאמין שאת כבר איננה…

    – – –

    כתמים של צל, כאב וזיכרונות קשים מעיבים על תקופות נהדרות בחיינו.

    על לידה וחיים במקום הכי נהדר בעולם, בצילו של ההר הירוק תמיד,

    על תקופת לימודים וחיי חברה מצויינים ביגור, על שמחות גדולות וקטנות,

    נישואים, לידות הנכדים והנינים, צחוקך המתגלגל, פשטותך הסוחפת,

    הדאגה האין סופית לילדייך, לגידולם, לבריאותם, בתקופת היותנו בצבא…

    – – –

    כמה דאגת, כמה, לא יאומן. עד השעות הקטנות של הלילה, יושבת על המרפסת הקטנה בביתך, על הכיסאות המתקפלים, כיסאות הפלסטיק הישנים, ומחכה ומחכה – אם לנפנוף של שלום ואם לצלצול הטלפון…

    אמא'לה, נכנסת רק לניתוח שבר – ולא יצאת!

    אנחנו כל-כל מתגעגעים אליך. איך אפשר לסבול את הסוף הנוראי הזה…

    את רצית לחיות, וליבך פסק בלילה, ב-11.12.96 …

    השארת אותנו עם מצבה קדושה:

    נולדת ב-12.12.1912 בליטא.

    נקברת ב-12.12.1996 בקיבוץ יגור, ביום הולדתך ה-84.

    הייאמן? צדיקה? קדושה?

    את, אמא שלי, היקרה בעולם…

    אמא יקרה – אוהבת אותך.

    עדה.

    יומן ליום השלושים

    24.1.1997