רבקה כהן
חברי יגור נפרדים היום מאדם טוב וחברה מסורה. רבקה חיתה עמנו שנים רבות בקשרי נפש עמוקים, ונעקרה מתוכנו ביסורים גדולים.
רבקה נולדה בשנת תרנ"ח – 1898 – בעיירה פסצ'נה שברוסיה. עוד בעלומיה נמלטה ממות כאשר פצעוה כדורי פורעים בשנת 1917. לאחר מכן נספו אחותה ואחיה ובני משפחותיהם כולם, בהיטלטלם בדרכים בהפצצות הגרמנים בימי מלחמת העולם השניה.
רבקה הגיעה לארץ בשנת 1923, אחרי נדודים וחתירה בדרך לא דרך.
רבקה נתחנכה חינוך מסורתי, ביתה היה בית יהודי חם, שחום ואהבה שרויים בו. והוא פתוח לחבריה מהאגודה הציונית שבמחתרת. הכל שיבחוה ואהבוה על סגולותיה המצוינות – מסירותה בלב ונפש לכל.
בבואה לארץ נצטרפה לקבוצת הכשרה חקלאית "ארגנטינאית" בתל עדשים, ולאחר שהקבוצה נתפזרה נכנסה לקיבוץ עין-חרוד ולגבעת-השלושה, ועשתה שם עד שנת 1926. היא נשלחת, כמנהג הימים ההם בקיבוץ, לבית הספר החקלאי של חנה מייזל בנהלל. לאחר סיום ההכשרה החקלאית, עברה ליגור בהסכמת גבעת-השלושה, מתוך התחשבות בקשריה עם חברותיה שנתקבצו ביגור.
מאז שנת 1929 חיתה עמנו – שנים ארוכות של חברות נלבבת ועבודה קשה. תחילה עבדה ברפת, לאחר מכן במשתלה, במוסדות ילדים, ובהמשך בלגין ובטובופלסט. כל מעשיה באמונה, בתום, ובמאמץ ללא שיור וחסכון.
רבקה חיתה חיים שלמים בקיבוץ. ידעה שמחה ושלוה ואושר. הליכותיה בפשטות ולבביות קנו לבותינו ויצרו אוירה, כי השרתה מנפשה על כל שהכירוה, של חום וחן וחסד. חיתה חיים צנועים ומלאי תוכן בזיקה עמוקה לספר ולמוסיקה, ואהבתה הגדולה – הילדים. זה היה חותם חייה גם בימים האחרונים, כשהיא נאבקת בחבלי מוות. עוד צחקה למבקריה, לחבריה
ש"חנו עליה דומם,
משמרת אהבה וקדושה
סביב מיטתה
ומנו נשימותיה האחרונות".