חנה אהובי
לאחר סבל רב הלכה חנה לעולמה והיא בת 59.
חנה נולדה בחוטין אשר בבסרביה להוריה מרדכי ושרה ז"ל. היה זה בית ציוני מובהק בו דיברו עברית, ואבא גם נבחר לאחד הקונגרסים הציוניים. החיים התאכזרו לה עוד מגיל צעיר. בהיותה בת 12 התייתמה מאביה ומשום היותה הבת הבכורה במשפחה רבץ גם עליה עול הפרנסה. אמה ואחותה נספו בשואה ושני אחיה עברו לברית המועצות ומסיבות מובנות נותק איתם הקשר.
בשנות השלושים המאוחרות עברה חנה לצ'רנוביץ, שם הצטרפה ל"פועלי ציון", ולאחר מכן יצאה להכשרה. בשנת 1939 עשתה חנה את דרכה לארץ באניית המעפילים המפורסמת "טיגר היל". הייתה זו נסיעה בתנאי רעב קשים במשך שבועות רבים, כאשר האנגלים רודפים אחריהם: "…על ידי נפלו שני מעפילים – כותבת חנה ב"ספר יגור" – מכדורי האנגלים ע"י חופי תל-אביב. נמצאתי אז על סיפון האנייה".
ביגור היו לה כמה חברים, וביניהם ליובה גוקובסקי וברדתה מהאנייה הצטרפה למשק. כאן היא עבדה במשתלה והייתה מראשוני העובדים ב"לגין", כאשר המפעל עשה אז את ראשית צעדיו.
מחלתה חשוכת המרפא של הבת תחיה, שנעקרה באביב ימיה גרמה לחנה ולצבי סבל לא ישוער. לעיתים קרובות הייתה חנה נוסעת איתה לבית-החולים בירושלים, כדי להקל על מכאוביה של הבת, אולם את חייה לא יכלה להאריך בהרבה. בבית-החולים הושיטה את עזרתה לכל מי שנזקק לה, ורבים רבים היו לה אסירי תודה.
על מחלתה הממארת שלה עצמה נודע לה עוד לפני תשע שנים לאחר הניתוח, אולם בגלל אופיה החזק היא השתדלה בכל כוחותיה להעלים את הדבר, אפילו מהקרובים לה ביותר ונשאה את יסוריה בדומיה, עד אשר גאל אותה המוות.
