שלום מאירי
שלום נולד ב-8.1.1916 בעיירה הקטנה שוניזה, אשר בחבל פרוסיה המערבית כבן יחיד להוריו רוזה ויהודה-ליאופולד מאייר. על פי המסורת שעברה במשפחה, מקור השם הוא מהרבי מאיר מרוטנברג (המאה ה-13). האב שימש כמנהל אדמניסטרטיבי של בית חולים צבאי בגרדיזון גראודנס והמשפחה נדדה בעקבות האב. על פי הסכמי השלום בתום המלחמה עברה העיר לידי הפולנים, כאשר לחפצים בכך ניתנה האפשרות לעבור לגרמניה. משפחתו עברה לברלין, שם הייתה לאמו משפחה ענפה.
בברלין הלך שלום לגימנסיה ריאלית ותקופה ארוכה היה התלמיד היהודי היחידי בבית הספר, דבר שלא הפריע לו להיות יהודי גאה ולשמור בכל מאודו על כבוד עמו כאשר היה נדמה לו כי מישהו מנסה לפגוע ביהדות במילים או במכות. נחשב כתלמיד טוב ונבחר לא פעם כדובר הכתה כלפי שלטונות בית הספר.
מגיל 7 השתייך לתנועת הנוער היהודית אשר בתהליך איחודים שונים הפכה להיות תנועת "החלוץ" ובין מדריכיו היו מקס צימלס ופריץ ליכטנשטיין. השתייך גם לתנועת הספורט "הכח מכבי בר-כוכבא" והשתתף בתחרויות ריצה ומשחק הכדוריד.
תנועה נוספת אליה השתייך הייתה תנועת הנוער של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. שתי תנועות הנוער הן שקבעו את דרכו להמשך החיים.
עם עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1933, הבין שלום כי עתידו אינו בגרמניה. למרות היותו בן יחיד ועל סף סיום לימודיו, הוא עוזב את ביה"ס לפני תום שנת הלימודים, ובגיל 17 יוצא להכשרה בכפר קטן ליד שטרסבורג אשר בצרפת. אמו אשר באה ממשפחה ציונית (קשורה לארתור רופין) והאב המסורתי תמכו בהחלטת הבן למרות שהוא משענתם.
לאחר תקופת הכשרה כחלוץ בודד, ולאחר מכן בקיבוץ הכשרה "מגדל", לא רחוק מהעיר טור, במרכז צרפת, מגיע הזמן ליישם את רעיון הציונות ושלום מגיע ארצה וליגור בשנת 1935. מיום בואו נלחם להשיג אישורי עלייה להוריו וזכה לכך ממש ברגע האחרון, כאשר הם עוזבים את גרמניה באניה האחרונה, לפני פרוץ המלחמה, בסוף אוגוסט 1939, ומגיעים ליגור. התנאים באותם ימים היו קשים, גרו באוהלים דולפים בחורף, והעבודה קשה, אך לצד זה שירים וריקודים והחברותה אשר עוזרים להתגבר על הקשיים. תחילת דרכו של שלום ברפת, בחליבת ידיים ומשם לעבודות סבלות ברכבת. משם לביח"ר "נשר" ואחר כך ל"תנובה". 13 שנים במחסן תערובת כשכל האספקה נפרקת בידיים ועל הגב, מה ש"תרם" רבות לבריאות. עם הקמת מכון "מילובר" והצטרפות יגור אליו עוזב שלום את מחסן התערובת ועובר ללגין ואחר כך לטובופלסט, שם התמיד במסירות וחריצות עד לפני חודשיים, עת קשתה עליו המחלה אשר קיננה בו.
עם הקמת הבריגדה היהודית והקריאה למתנדבים להלחם בצורר הנאצי, עוזב שלום את הוריו, אשתו חייקה, איתה אך זה עתה הקים משפחה ומתגייס. 4 שנים קשות ומסוכנות שמהן נחלץ בנס. באותה תקופה נולד בנו אמנון אשר עתיד להכיר את אביו רק לאחר שנתיים וחצי. ועוד בטרם הספיק לפשוט מדיו, הוא נלקח עם חברי יגור ב"שבת השחורה" לרפיח למשך 3 חודשים.
לאחר מלחמת השחרור נולדו הבנות – צפרירה ויהודית ובחדרם הקטן מגדלים חייקה ושלום את שלושת ילדיהם + בן מחברת הנוער ובת של קרובים.
תחביב אחד עיקרי היה לשלום והוא איסוף בולים. כ-70 שנה שקד על האוסף וזכה להוקרה רבה מאיגוד האספנים בארץ ומומחים מחו"ל, על דייקנותו ורצינותו. גאוותו על האוסף המושלם של בולי ישראל מיום הכרזת המדינה, ועד הבולים האחרונים שיצאו לפני שבועיים.
שלום ידע על מחלתו והתמודד עמה תוך נסיון להסתיר מבני המשפחה לבל ידאגו. כאשר הובהר לו כי משפחתו יודעת ותומכת בו, הקל הדבר עליו את ימיו האחרונים.
שלום נפטר אור ליום ראשון, כשבני משפחתו סועדים אותו, ללא סבל וכאב.
