מאיר שמיר

שנה לפטירתו של מאיר שמיר (פטרושקה) ז"ל

כמעט יובל שנים חי פטרושקה ז"ל ביגור. לא חסרו ימים קשים בחייו, אך כמעט שלא ראיתיו במצב של דיכאון או יאוש. אימפולסיבית, ולעתים לפני שיקול הגיוני, היה נתפס לאופטימיות גם בעת מצוקה. כלומר, אין בעיה ללא פתרון ואין מצב ללא מוצא… עוד מאמץ קטן, והנה זה בהישג-יד! הוא שאומרים: אופטימיסט ללא תקנה!

מאין שאב ביטחון זה? כנראה שזו תכונה מלידה. אך נדמה שתכונה זו גברה עקב יכולת וכושר ביצוע מעולה בתחומי עבודתו. בנגריה, ב"לגין" ובמפעלי-בניה ידע להפיק את המכסימום משיטות העבודה הקיימות, אך כשאלה לא סיפקוהו ידע להמציא שיטות וכלי-עבודה חדשים לאותה משימה. כאן התגלה כבעל תושיה ומוח יוצר. בענפי השירות, בנמל ובבניין עדיין זוכרים לטובה את שיטות הייעול שלו, ובחלקן משתמשים עד היום.

היה מאמין גדול בחוסנה ועתידה של המדינה, חרף כל צרותיה ומחדליה. אמנם מלחמות לאין קץ, אבל גם ניצחונות גדולים! מחדלים בכלכלה ובחברה, אבל גם הישגים מפוארים! הידיים ידי ישמעאל – המוח היהודי יחפה על כך! ירידה בערכי-מוסר – אצל עמים אחרים גרוע יותר!… וכו' וכו'. לא תמיד טיעוניו שיכנעו, אך בעיתות מצוקה נעים ומעודד לפגוש אדם שרוחו לא נשברה. לא המאוכזבים יהללו יה ולא כל יורדי דמעה…

טוב-לב היה האיש. נוח לבריות ומוכן לעזור לזולת. חרף גילו המתקדם היה מלא מרץ ופעילות עד ימיו האחרונים.

ולפתע נגדע הכל!…

שמשון

יומן יגור, 31.10.1980

הקבוצה הראשונה שגוייסה לסדום מנתה 30 איש. מרמת רחל התגייסו שמונה חברים ומקיבוצים נוספים – אחד או שניים מכל קיבוץ. יצאנו לשם ב-1 במאי 1934. מובן מאליו, נתלוו לקבוצה כמה אנשים שעסקו בענייני ביטחון. הגענו לדרום ים-המלח בסירה. שממה מסביב. במשך שבועיים הוקם צריף לחדר אוכל. בינתיים כולם גרו באוהלים. היינו יוצאים לעבודה בשעה ארבע לפנות בוקר ועבדנו עד 12 בצהריים. אחרי האוכל היינו הולכים לנוח במערה. בגלל רוח הפרצים בתוך המערה היה שם ממש קריר והיה צריך אפילו להתכסות. במערה זו היינו מבלים עד החשיכה….

היינו בונים שם בריכות אגירה, כל בריכה – קילומטר מרובע, ומסביב בנינו קירות כפולים מעץ בעובי של מטר וחצי, כדי שיעמדו בלחץ המים. כעבור כמה שבועות הקימונו שם נגריה עם מכונות. עבדנו בלי שבתות שלושה שבועות ואחר-כך קיבלנו שבוע חופש. הביתה היינו נוסעים בשיירות שהובילו את האשלג לירושלים.

כ-8 קילומטרים מהחוף, בשטח ירדן, נמצא הכפר סאפיה, אחד מנאות המדבר המרשימים. שם היינו קונים בחנות פירות וירקות, משם גם קיבלנו מים מהמעיין. האנשים בכפר היו פרימיטיביים מאוד. כל משפחה גרה תחת עץ (גשמים לא היו שם)… ממש פינה נידחת. כאשר ראו אצלנו מים זורמים מברז – רצו לדעת איפה קונים ברז כזה שמזרים מים… בסוף שהותנו שם רצינו גם לארגן טיול לפטרה – לסלע האדום, אך החזירו אותנו מאמצע הדרך משום הסכנות המרובות במבצע כזה.

הייתי בסדום שנה וחצי.

מאיר שמיר

יומן יגור

המצאות חדשות ביגור

מאת: מ. יסוד

האם ראיתם כבר כיצד שוטפים רצפה בחדר האוכל של קיבוץ או במסעדה גדולה? אני לא רק ראיתי, אני בעצמי שטפתי… ותארו לכם כמה הזעתי בהעברת השולחנות והכסאות מצד אחד של האולם אל הצד השני, וחוזר חלילה. נאנחתי קשות. אך לא רק אני נאנחתי, נאנחו גם הכסאות והשולחנות, ואני פשוט ריחמתי עליהם. אני סוחב אותם רק אחת לכמה חודשים, ואילו הם, המסכנים, נסחבים כך יום-יום…

מה הופתעתי, איפוא, כאשר ביקרתי לאחרונה במשק יגור בשעת שטיפת הרצפה בחדר האוכל הגדול (הכי גדול בכל הקיבוצים!), ולא ראיתי שם כלל בחורים. בחורה אחת הובילה בידה מין עגלה כזאת, הנכנסת מ ת ח ת לשולחן, וע"י לחיצה קלה בידית-הנהיגה כלפי מטה – היא "מרימה" את השולחן יחד עם ששת הכיסאות, כמו שהם עומדים, ומעבירה אותם ללא קושי לצד השני של האולם.

"פ ל א" זה הומצא ע"י מ א י ר ש מ י ר, איש קיבוץ יגור, שידו רבה לו בהמצאות שונות עוד לפני כן. בעיקר הצטיינו המצאותיו בשעת עבודתו ב"סולל בונה", כאשר לפי יוזמתו הוחלף במקרים רבים העץ מחומר הבניה במתכת. מיגדלים למכונות-בטון ניבנו לפי הצעתו מצינורות, וכן פיגומי-בנייה, ציוד ליציקת תקרות, ועוד.

עתה, עם שובו למשק, עובד הוא בהמצאת שכלולים שונים והקלות בעבודה, שעגלת ההרמה של רהיטי חדר האוכל היא אחת מהם. לפי דברי עובדות המטבח ביגור, הן יקבלו בקרוב גם עגלה שתשטוף את הרצפה ותנגב אותה – בלי שהעובד יצטרך לעשות מאמץ כלשהו.

ומי יודע איזה שכלולים עוד יצוצו במוחו של מאיר שמיר? הוא, בכל אופן, אינו שוקט על השמרים…

מ. יסוד

"למרחב", 15.3.1956

שכלול של חבר קיבוץ גורם חיסכון רב בחומרי בניין

מאת: סופרנו בחיפה

מאיר שמיר, חבר יגור, פועל בניין קבוע ב"סולל בונה", המציא שכלול בתבנית ליציקת מיבנים עגולים, כגון לבריכות-מים, הגורם לקימוץ כדי 30% בכמות העץ הנדרשת וקימוץ בהוצאות העבודה.

עד עתה נהגו לחתוך קרשים לחתיכות קטנות, לחישוקים, כדי לעגל את התבנית. מ. שמיר המציא מכשיר פשוט, מעין "שולחן", המניח את האפשרות לכופף עליו כל קרש, גם באורך של שישה מטר, כמו במיתר הקשת; ובסידור פשוט הוא מבטיח שהקרש הכפוף לא יתיישר לאחר שמוציאים אותו מהמכשיר…

הייתי בשכונת בן-דור (חוואסה) ליד חיפה, שבה נבנית בפעם הראשונה בריכה לפי שיטה זו… יכולתי להיווכח מה פשוט הדבר הזה. לשאלתי, הסביר לי החבר שמיר כי השתדל בניסיונותיו לעשות מה שעשה בילדותו, כשמתח קשת בל"ג בעומר. ומדבר פשוט זה מקמצים כשליש מהעץ וגם קימוץ ניכר בהוצאות העבודה…

בשיחה עם שמיר, אמר לי שמותר לפרסם את הדבר, ואף הוסיף שהוא מוכן לתת הסברה לכל איש ולהדריך את כל העוסקים בבניין בריכות או מיבנים דומים, כדי לקמץ חומר המובא במטבע חוץ ולקמץ עבודה בבניין הבריכות. ורק אגב שיחה נודע כי אין זה השכלול היחידי שלו, כי הוא המציא תבנית מתרוממת ביציקת בטון, וכי רק עתה, בבניין הרציף בנמל חיפה, השיג שכלול ביציקת הכלונסאות…

כאשר שאלתיו איך הוא מגיע לשכלולים אלה, אמר: לעתים עוסק אני בדברים מסויימים בבית, בשעות הפנאי, אולם הנהלת "סולל בונה" העמידה לרשותי מקום בבית המלאכה, בו אני יכול לעבוד בשקט ובשיטתיות.

עיתון "דבר", 31.8.1953

* * *

מוכן להסביר איך מקמצים בעץ

החבר מאיר שמיר, שהודענו על חידושיו לקמץ בעץ בהתקנת תבניות לבריכות-מים, כותב לנו:

נכון מה שנאמר ב"דבר" מיום 30 באוגוסט, כי המצאתי שכלול בתבניות לבריכות-מים, המקמץ כ-30 אחוז מתצרוכת העץ. שכלול זה הושג על-ידִי במחלקת התבניות של "סולל בונה", שאני מנהל אותה.

בינתיים נוכחתי לדעת, כי הנאמר בעניין זה בעיתונכם אינו מספיק כדי להסביר זאת לעוסקים בדבר.

אני מכין עתה חוברת הסברה על שכלול זה ושכלולים אחרים שהמצאתי – הכל לשם קימוץ בחומרי-בניין ולמען יעילות בעבודה. עד שאזכה להוציא את החוברות האלה, אני מוכן לשרת בכל הסברה בעל-פה למעוניינים בדבר זה.

עיתון "דבר", 7.9.1953