שושנה גל
שושנה נולדה בליטא בעיירה קטנה בשנת 1910. נדודים, עוני ויתמות מוקדמת, היו מנת חלקה וכבר בגיל הנעורים נאלצה לעבוד לפרנסתה. לשם כך עברה לעיר הגדולה פוניביז' אל קרובי משפחתה שהעסיקוה כזבנית בבית מסחרם. מקום זה פתח לפני שושנה אפשרויות ליוזמה ולבניית מערכת יחסי ציבור עם הלקוחות ובו כנראה עוצבה אישיותה של שושנה כיוזמת, דינמית ולוקחת על עצמה אחריות ארגונית.
שושנה הצטרפה לתנועת "דרור" עם אחותה ויחד היו בהכשרה בליטא ועלו לישראל. שושנה הגיעה ליגור, להגשמה ואצל אחותה מתחזק הקשר אל הדת ודרכיהן נפרדות.
ביגור פוגשת שושנה את אשר ומקימים משפחה, ויחדיו נרתמים לשליחות של הקיבוץ. שוהים בנחשולים כשנה וחצי במסגרת עזרה למשקים צעירים ולאחר מכן יוצאים לשליחות בצרפת, בשנת 1952 למשך 3 שנים בהן אשר הוא השליח הרשמי, ושושנה עוסקת בארגון והדרכה במטבחי ההכשרות של התנועה ובמחנות הקיץ שלהם. חזָרה הביתה וכניסה טבעית לעבודה בטיפול ילדים בגיל ביה"ס במשך שנים. כאשר הוחלט על שינוי דרך אספקת מצרכים לחברים, טבעי היה לפנות אל שושנה עם נסיון החיים שלה בנערותה, ולהעמידה בראש "המעדניה" שהוקמה אז לארגון וקביעת דפוסי עבודה ונוהל. במשך שנים ריכזה שושנה את המקום ושרתה את החברים מתוך נקודת השקפה של שרות לציבור. ופה גם ראינו, מהצד, כיצד מתחילות לצוץ בעיות הבריאות שהחלו להכביד עליה מיום ליום וכיצד נאבקה שושנה עם המצב ועם עצמה להמשיך לעבוד ולשרת את קהל החברים.
בגיל מבוגר יחסית קלטו בביתם שושנה ואשר באומץ ובאהבה רבה את אריה בן השבע. התגברות על קשיים עצומים של הסתגלות למסגרת, לחברה חדשה ושונה ולמשפחה – זיכתה אותם בבן אוהב ומסור שלימים יחד עם פני ו-3 ילדיהם העניקו חום ואהבה לקן המשפחתי הקטן, ואף נהנו מכמה שנים של יחד ביגור.
מאבקיה של שושנה עם העבודה תמו עם התגברות מחלתה. שנותיה האחרונות היו רוויות סבל רב, קושי בתקשורת עם חברים והסתגרות בבית, כאשר אשר מטפל בה ומהווה עבורה קשר עם הסביבה, במסירות אין קץ.
