פירה רביב
פירה נולדה במינסק שברוסיה הלבנה בשנת 1904. בעיר הייתה קהילה יהודית גדולה, ורבים מיהודיה נתפסו להשכלה. הוריה של פירה דאגו שכל ילדיהם, בנים ובנות, ילמדו ויקבלו חינוך תיכון מלא. הלימודים בגימנסיה גיבשו קבוצות נוער תוסס וצמא לפעולה. חלק מהנוער היהודי נשבה בקסמי המהפכה והצטרף למפלגה הקומוניסטית, חלק אחר נקשר לפעולה הציונית ולעליה לארץ ישראל. פעולה זאת לא נשאה חן בעיני השלטונות, שפתחו במאבק מקיף בהם. פירה ורבים מחבריה נאסרו, ולאחר תקופה מסוימת במאסר נידונו לגרוש. הברירה הייתה בין גרוש לסיביר לבין גרוש לחוץ לארץ. הם בחרו באפשרות השניה, והגיעו לארץ לנמל חיפה בשנת 1924.
המצב בארץ היה קשה, ומחוסרי עבודה רבים נדדו ממקום למקום בחפשם תעסוקה ופרנסה. פירה הצטרפה לאחת הקבוצות שעבדו בבניין והתמחתה בעיקר בעבודת הריצוף.
ליגור הגיעה בשנת 1925. כאן המשיכה פירה בעבודת הבניין יחד עם קבוצת חברים, שנשלחו לעבודת חוץ בחיפה והסביבה. אף כי לא הייתה חזקה במיוחד, הצליחה להתמיד תקופה ארוכה בעבודה הפיזית הקשה. שנים רבות עבדה במרפאה ובמחסן הבגדים, בו התמידה עד ימיה האחרונים.
נוסף על מסירותה לעבודה, הייתה פירה פעילה ביגור בשטחים שונים כגון בטחון, חברה ובריאות. ברצון נחלצה לעזור בכל אירוע חגיגי של שמחה, בין משפחתית, בין ציבורית. במרכז חייה עמדו תמיד הדאגה והיחס לחבר הבודד, הסובל או החולה. גם בימים שכבדה עליה מחלתה וכל עוד יכלה, באה בין הבריות כאילו הכל כרגיל…
פירה הייתה מרכז המשפחה, אם חמה וסבתא, שידעה להעניק לנכדיה קירבה וחינוך.
