שושנקה לרמן קרן-צבי
שושנקה נולדה בשנת 1922 להוריה לובה ואליעזר בעיירה אוליקה שבפולין. אחות לשרקה וחנצ'ה. הבית היה בית דתי וההורים דיברו יידיש. שושנקה למדה בבית הספר 'תרבות' שבו למדו את רוב המקצועות בעברית. כילדה בבית הספר השתייכה לשכבה הצעירה בתנועת 'החלוץ הצעיר'.
בשנת 1935 עלתה לארץ עם הוריה והגיעה לקיבוץ יגור. ביגור התאחדה המשפחה עם שתי האחיות הגדולות, שרקה וחנצ'ה. שרקה, שהיתה חלוצה הייתה לשושנקה דמות אם. היא עזרה לה להיקלט בארץ החדשה וליוותה אותה בשנות צעירותה.
בקיבוץ יגור נפתחה כיתה אחת כי היו מעט ילדים. את כיתות ו'-ח' למדה שושנקה בנשר כיוון שלא היה עדיין בית ספר חטיבתי ביגור. יותר מאוחר חזרה ללמוד ביגור בבית הספר התיכון במגמה חקלאית.
בזמן לימודיה עבדה ברפת. לפני שהתחיל יום הלימודים צריך היה לקום לחליבת בוקר ורק אחרי מקלחת קרה וארוחת בוקר הלכו לבית הספר.
בשנת 1942 התגייסה שושנקה לשורות הפלמ"ח. אלה היו שנים של מסעות רגליים להכרת הארץ, אימוני נשק וקפ"פ. לא עשו הנחות לנשים והן היו לוחמות כמו הבחורים.
שושנקה נשלחה ללמוד אלחוט. מקצוע שנחשב למקצוע סודי באותו זמן.
ב-1945 השתחררה מהצבא וחזרה הביתה. לאחר החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית כחלק מארץ ישראל החלו פרעות ופעולות איבה. שושנקה קיבלה צו גיוס לפלוגה הימית. היא היתה אלחוטנית על האוניה 'אילת' שהיתה האוניה הראשונה של חיל הים. בהמשך נשלחה לצרפת כאלחוטנית לאחר שחיל הים רכש שם שתי נחתות לתקופת המלחמה. זו היתה תרומתה כלוחמת במלחמת העצמאות.
לאחר שחזרה הביתה יצאה ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים. בשנת 1951 נישאה לעמוס, הבן הראשון של יגור, ונולדו להם ארבעת ילדיהם: ניר, תימי, טלי וענבל, שמהם זכתה לשנים עשר נכדים.
שושנקה עסקה בהוראה ובחינוך כ-17 שנים. תלמידיה זכו במורה שהנעימה להם את זמנם וחיבבה עליהם את לימודיהם בכך שדרך ההוראה שלה התאפיינה בחוויות והתנסויות לא דווקא בין כותלי הכיתה אלא בחוץ, בעולם האמתי והמעניין.
לאחר שנות הוראה מרובות החליטה לסיים את עבודת החינוך ונכנסה לעבוד בחממת הורדים שם עבדה ארבע שנים בעבודה פיזית קשה ובגיל מבוגר עם צוות בנות צעירות.
בשנת 1976 נפטר עמוס בפתאומיות והוא בן חמישים. שושנקה עברה שנים לא קלות והתמודדה עם כאב ואובדן גדול.
לאחר סיום עבודתה בחממה הצטרפה לצוות החינוכי של חברת נוער שם הייתה מטפלת של שני מחזורים.
שושנקה הייתה אשת חינוך בכל מהותה וראתה את עצמה כחלק מנוף בית הספר היסודי. ב-1983 נכנסה לנהל את ספרית הילדים והקימה את המרכזייה הפדגוגית של ביה"ס היסודי. עולם הספר היה קרוב ללבה כמו עולם הטבע. דורות רבים של ילדי יגור זכו לשמוע מפיה את הסיפור על הנשר הפצוע ועל ילדי יגור שטיפלו בו עד שהבריא.
הטיולים הובילו אותה לכל אורך חייה הן עם תלמידיה משפחתה וחוג הטיולים בקיבוץ, ברגליה הנמרצות כבשה כל שביל ומשעול והכירה את כל פרחי הבר של ארץ ישראל.
שושנקה הייתה אישה אידיאליסטית ופייטרית. היא דרשה מעצמה ודרשה גם מאחרים. היא הייתה חלק מתקופה מרתקת הן בקיבוץ והן במדינה, שני אלה היו יקרים לה מאוד ולא אחת הייתה לה גם ביקורת נוקבת על התנהלותם.
את שנותיה האחרונות עברה שושנקה בבית אחווה.
