ליונקה קומונסקי

ליונקה קומונסקי

נולד: 25.12.1918
נפטר: 25.9.1991

חברנו, ליונקה קומונסקי נולד בעיר חרבין שבסין. בעיר זו (בצפון מזרחה של סין) התלקטו בימי מלחמת העולם הראשונה (וגם השניה), יהודים רבים מפולין ומרוסיה, מהם גם עלו ארצה ברבות הימים. כך גם משפחתו של ליונקה, אשר הגיעה לשם מפולין, דרך רוסיה. ליונקה סיים שם 12 כיתות בית ספר.
ב-1949 עלו ליונקה ואמו לישראל וב-1953 הם הגיעו ליגור. ליונקה עבד תחילה בפלחה, ואחר כך בחדר האוכל -מקום עבודתו משך שנים רבות, עד שחלה. עשה עבודתו ברצינות ובמסירות ובקפידה. לאחר מות אמו נותר ליונקה לבדו, ללא קרובים. בודד וערירי התהלך בתוכנו כל הימים.

שני גורמים הקשו מאוד על קשריו עם החברה והחריפו מאוד את הרגשת בדידותו: קשיי שמיעה שלקה בהם, ואי ידיעת השפה העברית. הקשיים הללו גרמו לו סבל רב מאוד. זה גם הביא במידה מסוימת לעיוות דמותו בעיני הבריות. בעיני הסובבים אותו נראה הוא פעמים הרבה כמהיר חימה, שעה שההתרגשות והרוגז לא היו אלא תולדה של אי הבנות בגלל ליקויי שמיעה. חברים שהכירו אותו מקרוב, אלה שהתיידדו אתו, טוענים שהוא היה בעל מזג טוב דוקא, מה שקורין – איש טוב.
סבל בדידותו עוד גבר והלך לעת מחלה, כאשר נזקק לרופאים, בתי חולים וטיפולים. דברים אלה קשים לכולנו, וביתר שאת לאדם בודד, אם כי יש לציין שמשפחה אחת השתדלה לתמוך בו ולעזור לו. מאז ששוכן בבית אחוה הוקל לו מעט. התנאים פה היו שיפור ניכר וממשי בהשואה לתנאים של דירתו. וכמובן, גם האוירה החמה, ההרגשה שדואגים לך, שמטפלים בך ורוצים להקל עליך, היטיבו עמו הרבה.

כך התהלך בתוכנו ליונקה ערירי ובודד וסובל. ושוב ושוב מתעוררת השאלה: האין דרך, האין אפשרות לעזור לאנשים הבודדים שבתוכנו, אנשים ללא משפחה וקרובים. האין דרך להקל על חייהם, להפיג את בדידותם?

אור ליום ד' י"ז תשרי תשנ"ב, נפטר ליונקה בשנתו. מת מיתת נשיקה. כשבושש לבוא לארוחת בוקר, באו אנשי הבית ומצאוהו ללא רוח חיים, כששלוה נסוכה על פניו.

יהי זכרו ברוך איתנו לעולמים!