אילנה פטישי
אילנה פטישי לבית חזן נולדה בחולתא ב-3.6.1948 להוריה אינה ושמחה, אחות ליואל וסמדר. מרבית ילדותה ונעוריה עברו עליה במושב הבונים. חברת הילדים במושב הקטן הייתה מצומצמת, ועל כן יצאה ללמוד עם חבריה בנוה-ים ואחר כך בכפר גלים. בתיכון הייתה מדריכה בגדנ"ע, ובעקבות זה יצאה אחרי חודש של אימונים מפרכים לצעדה בהולנד עם משלחת צה"ל. בתום הלימודים התגייסה לצבא, לחיל אויר, ובאחת המסיבות שנערכו ביחידה הכירה את חנוך. בדצמבר 1967 נישאו ביגור, ואת דרכם המשותפת החלו בבסיסי חיל האויר. תחילה גרו במשמר הנגב, סמוך לבסיס של חנוך, ובתקופה זו נולד יהל. כך החל פרק האמהות של אילנה, בו הייתה מומחית ומשקיעה ללא גבול. החיים רוויי המתח והנדודים בבסיסים, כאילו מקדו את אילנה עוד יותר בחשוב לה מכל, בטיפוח ביתה. בתקופת מלחמת ההתשה בה חנוך היה מעורב חצי שנה, ימים כלילות, אילנה משתדלת להשרות בטחון, אינה נכנסת לאוירת הלחץ ודבקה בשגרה מסודרת.
במהרה נולדה הבת השניה, גלי, בגידולה השקיעה אהבה ומסירות אין קץ. מתמודדת בעקשנות ובצניעות האפיינים לה. בבסיס נולדו גם נועה ורותם ועם גידול הילדים נרקמו חברויות קרובות. אילנה בוחרת את ידידותיה, והן אינן רבות, אך חברות בעיניה היא מסירות ונאמנות ללא סייג, כך גם עם כל אחד מבני המשפחה – לכל יום הולדת ברכה, וכל ביקור עם דבר מה אישי.
ב-1983 באה לסיומה תקופת חיל האויר וצריך להחליט לאן ממשיכים. בהחלטה משפחתית משותפת חוזרים ליגור. אילנה ידעה משהו על החיים ביגור מתוך הקשר, מתקופת ביניים קצרה שחיו כאן ובכל זאת התחלה חדשה. ליגור באה עם רצון ונכונות ברורים להיות שותפה ומעורבת. את דרכה בעבודה פתחה בפעוטון, אחר כך עברה לכיתות היסוד, ולאחרונה חלקה זמנה בין הטיפול בילדים לתפירה. בית הילדים שלה תמיד מטופח, אוזן קשבת לילד, להורה, לצוות שאיתה, ותבונתה במה שעשתה, יעצה, ובמה שידעה להמנע מלומר. תמיד בהתחשבות, בעדינות, ובדרכי נועם. בצד העבודה הקדישה זמן לועדת חברים, אותה ריכזה חלק מהזמן. כך ביקרה חברים לא מעטים ביגור בדירתם, עם השי לרגל שמחה או ארוע אישי, במאור פנים ומילה טובה. היא נטלה חלק בצוותי חג, השתתפה בקולית, נפנתה ברצון לקרוא במסיבת חג, ועשתה זאת בחן ובטעם.
אילנה התייחסה לדברים בצורה מחייבת ובאופן אישי ועל כן לא היה לה קל. כאשר נתקלה בתפקידה בועדת חברים בטענות, בהתנהגות קטנונית או בעבודה ב"כרם" כשהתנאים לא נראו לה הולמים, ולדעתה לא שיתפו די את המטפלות בתכניות לעתיד, הרגישה אכזבה עמוקה ותסכול, אך אף פעם לא נטרה. ממשיכה בשלה ועושה במיטב יכולתה.
מעבר לכל, אילנה עשתה לביתה, לכל ילד, לחנוך, למשפחה. שמרה קשר חם וקבוע עם שרה ואברהם ומשפחתה בהבונים. בחלק הזה אותו פתחה עם נשואיה, השקיעה עוד ועוד, מעולם לא עייפה. באהבה, בפרטי פרטים, משרוך נעל ועד להכנת שיעורים, לעוגה, לתבשיל, פרח ותמונה. לא כפתה עצמה, אך תמיד עושה, מוכנה ומזומנה למשפחתה.
מותה של אילנה בא עלינו פתאום. בשבועיים האחרונים חשה ברע, אך לא התלוננה. לזמן מה נראה כי חל שיפור, ובחג הסוכות אף עלתה על הבמה ושרה עם הקולית. גם היא, גם אנו לא ידענו עד כמה מצבה אינו טוב.
כך בחטף, בפשטותה בצניעותה נלקחה מאיתנו.