איווי סולומון
איווי נולדה בבומביי ב-30.6.1918. היא הייתה החמישית משבעה ילדים, שכולם נולדו בבית עם אחות בריטית שעזרה בלידה. אביה היה עורך דין ואחר כך שופט בבית משפט לתביעות אזרחיות. האימא טיפלה בילדים עם עוזרת ומשרתים. הייתה לה ילדות טובה מאוד.
איווי למדה בבית ספר אנגלי והייתה ספורטאית טובה מאוד. היא שיחקה בכדורסל והוקי וקיבלה מדליות רבות. היא סיימה את לימודיה, ומפני שבאותה תקופה לא נהוג היה שבנות ממשיכות ללמוד מעבר לכך, לא נתנו לה להמשיך ללמוד. מילדותה אהבה חיות ותמיד היו לה כמה בבית. היא הייתה אוספת כלבים מהרחוב.
איווי עבדה כמזכירה משנת 1942 עד 1944, אז התארסה לדוד והפסיקה לעבוד, כי בחברה אליה השתייכה לא אפשרו לבנות נשואות לעבוד.
איווי ודוד התחתנו ונולד ישעיה ואחרי שש שנים, נולד מייק. היו לה יחסים מיוחדים עם דוד. הוא היה קפטן של קבוצה מקומית של קריקט במשך 10 שנים. היא תמיד נתנה לו לשחק בלי להתלונן שהוא לא היה בבית.
איווי רצתה לגדל את הילדים שלה בתנאים טובים, כלומר – גן ובית ספר פרטיים וגם אוניברסיטה. בית הספר הממשלתי בהודו לא היה ברמה טובה, ואם רצו להגיע למשהו היה צורך בבית ספר פרטי. לכן איווי המשיכה לעבוד, דבר שלא היה מקובל בהודו, על מנת לתת לבנים שלה רמת חיים טובה יותר. בהתחלה עבדה מ-8:00 עד 13:30 במשרד הנהלת חשבונות של חיל האוויר וכך יכלה לבלות הרבה עם בניה.
המפגש המשפחתי הגדול היה בכל קיץ, כשהמשפחה נסעה לתלאגאון, עיר בהרים. זה היה בית הקיץ של כל המשפחה. באו כ-20 קרובי משפחה וגם שני משרתים. הבית היה גדול מאוד (רק הסלון והמסדרון היו בגודל של חדר האוכל ביגור).
משנת 1956 איווי עבדה שישה ימים בשבוע, לכן אומנת גידלה את הבנים והיו גם משרתים. היא עבדה אצל עורך דין, שעד היום נמשך הקשר איתו.
איווי ודוד אימצו משפחה עם 9 ילדים, כשאימם נפטרה. כך היו לישעיה ומייק הרבה אחים ואחיות.
איווי ודוד עלו לארץ ב-29.3.1976, למרות שהיו להם חיים מצויינים בהודו. הם רצו להיות עם הנכדים שלהם. בהתחלה עבדה איווי בטובופלסט, ואחר כך עבדה שנים בבית התינוקות "צפרירים". היא מאוד אהבה ילדים, במיוחד תינוקות. כמעט לכל ילד שנולד ביגור העניקה חום ואהבה.
הנכדים שלה היו היהלומים שלה. היא ודוד היו איתם יום יום, וכשהיו חולים היא טיפלה בהם. פעם בשבוע היא הכינה ארוחה הודית חריפה מאוד וכל הנכדים למדו לאכול אוכל חריף כמו בהודו. הנכדים למדו מגיל צעיר מאוד שאפשר לישון ביום שישי אצל סבתא וסבא ולקבל פינוק ואוכל שהיא הייתה מכינה להם – לכל נכד מה שהוא אהב. בזכותם הנכדים גם למדו אנגלית מצויין. כשנורית נפטרה הם לקחו את קרן ודביר כל יום לארוחת ערב וישעיה נשאר עם יוני, שהלך להרבה חוגים. שני הייתה בצבא.
דוד היה עיוור הרבה שנים ואיווי הייתה העיניים שלו. היא לקחה אותו לחדר האוכל ברגל, כשהוא מחזיק אותה. עזרה לו לאכול, להתקלח ובכל מה שצריך.
איווי ודוד נכנסו לבית אחווה לפני 14 שנים, מפני שהברכיים שלה לא החזיקו אותה, והיא ידעה שהיא לא תוכל לעזור לדוד כמו שצריך. היא למדה להסתדר עם כיסא גלגלים והמשיכה לעזור לדוד.
איווי עבדה באגרטל ואחר כך בתעסוקון. היא מאוד שמחה כשהנינים שלה קיבלו הרבה מהעבודות שלה. אצלה המשפחה הייתה חשובה ביותר.
היה לאיווי אופי מיוחד. אף פעם לא התלוננה ותמיד קיבלה מה שבא לה באהבה. איווי אהבה לתת ולמשפחתה נתנה הרבה מאוד.
