חנה גרודמן
חנה נולדה בט"ו בשבט בעיירה טלז' שבליטא. בת חמישית להוריה גיטה ושלום. הבית היה מסורתי והחינוך בו דתי. אביה היה סוחר בפשתן ומצבם הכלכלי היה טוב. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נדדה המשפחה ללנינגרד שברוסיה. שם שהו עד סיום המלחמה ואז חזרו לליטא. את חינוכה קיבלה בבית הספר הדתי לבנות "יבנה" ובגימנסיה העברית שבעיירה. חנה סיימה שתים עשרה שנות לימוד. אף כי הבית היה מסורתי וההורים מאוד רצו לשמור על אופיו זה, הרוחות שנשבו ברחוב היהודי חדרו גם לביתם, וחנה מספרת כי כמעט לכל תנועה ציונית היה נציג בין אחיה. אחיה הגדול היה קומוניסט, אח אחר היה בית"ריסט והיא עצמה הייתה ב"שומר הצעיר". הבנות בתנועת "השומר הצעיר" פעלו במחתרת, ולמרות זאת הצליחו להביא לתנועה מצטרפים רבים. חנה הייתה מדריכה בתא התנועתי של העיירה. על הקשר עם בית הוריה סיפרה פעם, כי בשנה הראשונה לבואה ארצה התקשתה מאוד להשלים עם המסורת של יגור כי יום כיפור הוא "עוד יום של חול". לחנה הצעירה זה כאב ועורר בה געגועים לבית הוריה שבליטא.
בהיותה בת חמש עשרה נפטרה אמה. בשנת 1934 יצאה להכשרה בקובנה. לאחר שנתיים, באוגוסט 1936, עלתה ארצה והגיעה ליגור. ביגור הכירה את משה-ארקה. הם נישאו ונולדו שלושת ילדיהם: בן-ציון, גיטה ותמר. ביגור עבדה: ברפת, בבתי ילדים, במטבח, בחדרי-חולים ובספריה.
מטבעה הייתה חנה אדם שמח. הייתה מלאה שמחת חיים. במחיצתה תמיד שרתה רוח טובה של חיוכים ומילים טובות. בצעירותה שרה במקהלה של יהודה שרת ורקדה בחוגי ריקודים של קטיה. פורים היה החג האהוב עליה. ילדיה מספרים שאהבה להתחפש ותמיד הייתה מצטרפת להופעות בקבוצות. הייתה אדם שנעים לשוחח איתו, כי היא התעניינה בכל – מפוליטיקה ועד ספורט. באהדתה למכבי תל אביב היא הדביקה את כל המשפחה. התעניינה בנכדים ובנינים עד יומה האחרון, אפילו בשעותיה הקשות. היה מושג במשפחה: "הולכים לאכול את הסלט של סבתא", והיא תמיד במאור פנים פתחה את ביתה לפניהם.
בשנים האחרונות אהבה מאוד את הנסיעות למועדון "דורות". שם פגשה חברים וידידים חדשים, חוותה חוויות בטיולים ובהרצאות. ב"דורות" היא ממש פרחה, גם בשעות שחשה לא במיטבה, לא ויתרה על "דורות", כי עבורה זה היה המרפא והמרגוע הטוב ביותר.
ידידיה אומרים שהייתה לה זקנה מאוד מכובדת ויפה. בחדשים האחרונים חלתה. במותה הניחה שלושה ילדים, אחד עשר נכדים וארבעה נינים.
