רבקה גבאי
רבקה נולדה בשנת 1915, בנר ראשון של חנוכה. הייתה בת בכורה ואחות לארבעה אחים ואחיות. מצבם הכלכלי של הוריה היה טוב, ורבקה זכרה את ילדותה כתקופה מאושרת בחייה. בזכרונותיה היא מספרת על אביה שהיה אדם מעורה בחיים הפוליטיים של תקופתו, ואם שפתחה לפניהם עולם מלא תרבות של ספרות, מוסיקה, ריקודים ועוד… "ומעל הכל הייתה בבית אוירה של אהבה וחום שקשה לשכוח אותם".
רבקה החלה ללמוד בכיתה גימל בבית ספר נוצרי, כיוון שאת שנות הלימודים הראשונות למדה בבית מפי אמה שהייתה אישה משכילה.
בשנת 1933 היא עזבה באישון ליל את בית משפחתה ונסעה לעיירה שכוחת אל בגבול צ'כיה ואוקראינה להכשרה, שם עבדה והתכוננה לעלות ארצה. לאחר כשנה וחצי אושרה עלייתה ארצה.
בשנת 1935 היא חזרה הביתה לשלושה שבועות ואחר כך נסעה לפראג, משם החלה את מסעה לארץ ישראל. על הפרידה מהוריה היא סיפרה בזכרונותיה, כי לאביה היה מאוד קשה עם החלטתה לעלות ארצה, כיוון שהתנגד לציונות. אבל הוא השלים עם החלטתה ואף ליווה אותה עד לפראג, ואת מזוודותיה מילא מכל טוב בשביל החלוצים. זו הייתה הפעם האחרונה שהיא שראתה את אביה ואמה. בתקופת השואה נרצחו שני אחיה, אביה ואמה, שתי אחיותיה ניצלו על ידי ברנדוט.
הפגישה עם הארץ לא הייתה קלה. העוני, המחסור והתנאים העלובים היו קשים למראה. היא נשלחה לבית העולים בחיפה, ומכאן הדרך ליגור הייתה קצרה. יומה הראשון ביגור היה קשה כל-כך, עד שכמעט נטשה את המקום וברחה. פגישות קצרות עם אנשים טובים באמצע הדרך עזרו לה להיקלט ולמצוא כאן את ביתה החדש. מקום עבודתה הראשון היה הדיר. "ניגש אלי איש עם עיניים טובות, זה היה יעקב אבני, ואמר לי ממחר את אצלי בדיר". רבקה נכנסה לדיר ואהבה את עבודתה, אף כי לא תמיד הייתה קלה. רבקה הצעירה אהבה את נוף הכרמל ואת ההליכה בשדה עם הצאן. משם המשיכה לרפת. במקביל נשאבה לחיי התרבות ביגור. היא שרה במקהלתו של יהודה שרת, והשתתפה בחוג הדרמטי של חיים טהרלב. בזכרונותיה היא אומרת: "השעות שלאחר העבודה היו נהדרות ומלאות תוכן. הייתה פעילות, היה שמח והמון שירה ומוסיקה".
בשנת 1951 היא נשלחה על ידי יגור ללמוד גננת באורנים. שנתיים לאחר מכן קיבלה גן ובו הייתה גננת במשך שנים רבות. עדיין זכור בניין האולפן של היום בשם "גן רבקה". היא ראתה בעבודתה שליחות ואחריות ועשתה אותה מתוך אהבה רבה.
רבקה וניסן נפגשו ביגור והקימו כאן את ביתם. ביגור נולדו ארבעת ילדיהם: יעקב, עילי, ורדה ולאה.
רבקה זכתה להרבה שנות חיים. לאה אומרת שהיא אהבה את החיים וחייתה כאן מתוך אהבה ושלמות. היא אהבה את יגור ואת הכרמל. הייתה שותפה פעילה בתרבות ובחברה עד לשנותיה האחרונות.
ילדיה אומרים שהייתה אמא מדהימה, סבתא נהדרת, אישה חכמה שאהבה את החיים.
רבקה נפטרה בשיבה טובה. סביבה היו ילדיה ונכדיה. בחייה זכתה לראות גם נינים.