ראובן,
משפחתך הענפה וכל בית יגור קמו היום לבוקר אחר, אשר קפא על מקומו
עם הוודע מותך. השמש זרחה כהרגלה והעירה ציפורים ואנשים שממאנים
להאמין, כי בעולם המקפיד כל-כך על הרגליו וסדריו – אתה אינך.
כולנו, אוהביך ומוקיריך, יוצאים היום לטיול האחרון איתך, למסע ההלוויה.
גם היום, כתמיד, אתה מוביל בראש הטור, וממקום השמור לצדיקים, שם
למעלה, אתה רואה את המוני ההמונים שבאו ללוותך בדרכך האחרונה,
והם פוסעים יחדיו, מטיילי המשפחה ומטיילי יגור, נוסעי הרכב ומטיבי הלכת,
מטיילים של שעה קצרה ושל ימים ארוכים, של שיירות האוטובוסים
והג'יפים, מטיילי חו"ל וחורשי שבילים בארץ-ישראל – כולנו צועדים איתך.
נולדת ביגור בנובמבר 1940, בן לרות ויצחק, אח לחגית ורפי. זכרונות
המשפחה מימי ילדותך מלמדים על ילד סקרן וחקרן, שלכל טיול יצא עם
מגדיר צמחים ושכל נושא חקר בעזרת אנציקלופדיות, ספרי הדרכה
מקצועיים ותנ"ך. כבר בימים הרחוקים ההם הבחינו בדייקנות, במסירות,
ברגישות, בהתנדבות, בצניעות, ביושר האישי ובאהבת הזולת – ילדים
ומבוגרים כאחד. אך טבעי היה שנבחרת להיות מדריך בחטיבה ובהמשך
מדריך נוער יהודי במחנות הקיץ בצרפת. ביגור בחרת לבנות את ביתך
ולהקים משפחה, נשאת לאשה את הדסה, נולדו הבנים אייל ומתן,
ואסף ורדי אומץ במשפחה כבן לכל דבר. התא המשפחתי נהפך למרכז
עולמך, אולם לא פגע במאום ברוח ההתנדבות והעשייה הציבורית.
יסודי, ללא פשרות ודייקן – הן התכונות שכיוונו תמיד את עשייתך ובאו
לידי ביטוי במיוחד במקומות העבודה, במכוורת, בנוי ובהדרכת טיולים.
אין טיול ללא טיול הכנה. אין איחור בלו"ז, אין גינון חדש ללא תשתית
מאורגנת. אין פרט ולו קטן שנשמט או נשכח. פשוט אין!
אמרת תמיד כי שפר מזלך שזכית לשלב את תחביב אהבת הטבע עם
העבודה בנוי. ומה שלא ידעת, ואולי כן, שאף אנחנו זכינו.
לפני שנתיים חגגנו לך יום הולדת 60. במעמד ההוא ניסינו לברר את
סוד אהבת ארץ-ישראל, הטבע והטיולים אשר היו תמצית חייך.
תשובתך כצפוי, היתה: מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב טיולים וטבע,
הם חלק ממני. גם אנחנו הרגשנו אז –
"כי כשברא אלהים שמים וארץ,
כשחשב שיהיה לו עולם,
בראשית הוא ברא את סודו של הטבע
ובהמשך כדי לשלוט בו – אדם.
אך כדי לגלות את היופי, הצבע
הוא ברא את ראובן גם".
ראובן,
אין נחמה להדסה, לאייל ומתן, לחגית ושלמה, לרפי וג'ויס, לשרוליק,
לדבורקה ויאיר ולכל בני המשפחה. אין נחמה לידידיך, אין נחמה
ליגור. אולם אנו יודעים והידיעה תלווה אותנו בעתיד, כי הלכת לעולמך
איש עשיר ומאושר. עשיר בחברים, במעשים, ביידע וסיפורים, בטיולים,
במוזיקה ובספורט, עשיר בהתנדבות ונתינה, עשיר בדייקנות ובצניעות,
עשיר בטוב-לב. ומאושר כי תאב חיים היית: תכננת ועשית, חלמת
ופעלת, חשבת ומיצית, יזמת וביצעת, סחבת ושיתפת, לחמת והשגת
והקדשת ונתת.
ואנחנו ידענו ויודעים כי 62 שנים חי בינינו איש אחד שהוא מוסד שלם,
מוסד ושמו ראובן. ראובן איש הנוי, שמתרגש כל פעם מחדש מהלבלוב
והפריחה, ראובן שוחר איכות הסביבה, ראובן שתמיד מתכופף להרים
ניירות מתגלגלים, ראובן שתמיד מוכן לקחת אותנו לראות צבעונים
פורחים בנוף המדבר של בורות לוץ, ראובן מודד הגשם ומעדכן התחזית,
ראובן ממחסן-הציוד, ראובן מכין הקפה בטיולים וחתונות, ראובן מהנגב
והגליל, המדבר והים. ראובן ש"משוגע" על המשפחה, על אהבת הארץ
ועל יגור.
למי העברת את הלפיד, ראובן? אצל מי יתלה צרור המפתחות הענק?
מי תכננת שימשיך וידאג להעשיר את ימינו ויחלום חלומות נוספים
בשבילנו… ויגשימם?
היה איש ואיננו עוד.