יעקב חכמוביץ
יעקב נולד בכ"ה בניסן תר"פ, 17.4.1920 בעיירה ריפיצ'יני בבֶּסָרַבְּיָה – רומניה. ב-1929 מתה עליו אמו והוא עובר לגור אצל הדוד בייֶדֶנִיץ. ב-1930 הוא חוזר לביתו החדש של אביו בקוטיוז'ני, שם הוא מסיים את בית-הספר הרומני ובאותו זמן גם לומד ב"חדר" יידיש ועברית. בהיותו בן 13 הוא מתוודע לתנועת הנוער הציוני. בן 15 הוא מתחיל לעסוק בהוראת עברית בקוטיוז'ני, וביוזמתו מוקמים בעיר סניף "דרור" וועדת הקרן הקיימת לישראל, שהוא כמעט הפעיל היחידי למענה. לאחר תקופת הכשרה בצֶ'רְנוֹבִיץ והשתתפות בועידת "החלוץ" ה-8 בקישינֶב, הוא נבחר למוסד המרכזי של התנועה ונוסע לבוקרשט, כדי לחדש שם את פעילות התנועה ולייצג אותה במרכז "החלוץ". אחר-כך הוא פעיל במזכירות התנועה בבוקרשט. בשנת 1940 נכבשת בֶּסָרַבְּיָה ע"י הרוסים, ותנועות הנוער, שספגו מכה קשה עקב כך, מכינות עצמן לעליה לארץ-ישראל.
בספינת משא מפליג יעקב לקושטא (תורכיה), ומשם ברכבת לאורך כל אסיה הקטנה, במשך 48 שעות, דרך חַלֶבּ, טריפולי וביירות – עד הכניסה לארץ ישראל ב-9 בנובמבר 1940. לאחר שבוע סיורים בארץ הוא מגיע ליגור – עימה קיים קשר באמצעות ליובה גוקובסקי, וב-15 בנובמבר מתקבל בקיבוץ יגור. לחברות התקבל בחודש מאי 1942.
בשנתו הראשונה ביגור הוא עובד בעיקר במחצבה ובעבודות חוץ בקריות. בשנת 1942 הוא מתגייס למשמר החופים (כנוטר), ומשמש כמדריך בקורסים בעתלית. לאחר החיפוש ביגור ("השבת השחורה") הוא עצור במחנות עתלית ורפיח.
ב-1947 הוא פוגש את אהובה,לבית זייברט, והם מקימים את ביתם ביגור. הרבה שנים עובד יעקב ב"תנובה", ולאחר שפורק הענף הוא עובר לעבוד ב"לגין", כמנהל חשבונות, עד ימיו האחרונים.
במשך 43 שנות חיים משותפים הם הורים לנטע, טליה ועדית, ולמשפחה המתרחבת.
יעקב אשר מאז יתמותו בגיל תשע כיוון את מעשיו להגשמה ולתרומה חברתית, ידע לעשות גם למען אופקיו שלו. הוא היה איש אוהב ספר, שוחר דעת וסקרן לראות ולהבין את העולם שמסביבו, יודע מוסיקה ושפות, לומד הרבה בכוחות עצמו. אבל לא הספיק הכל.
ביום ו' כ"א בשבט, תש"ן 16.2.1990 הלך יעקב לעולמו לאחר מחלה אנושה, בה הוא עמד באצילות הנפש ובגדלות הרוח והענוה אשר אפיינו אותו כל ימיו.
דמותו תישאר בליבנו תמיד.