דוד פארן

דוד פארן (פורציה) זכרו לברכה.

דוד נולד ב-16 למרץ 1939. בן למוניה ומשה ואח לחנה.
הימים ימי מלחמת העולם השניה וכשדוד היה בן שלוש, משה התגייס לבריגדה הבריטית והוצב באיטליה, למשך ארבע שנים. הפרידה הזו מאביו ליותה את דוד כל חייו וקשרה אותו בקשר קרוב לחנה.
לאחר המלחמה חזר משה הביתה. באותה תקופה הצטרף משה קמר למשפחה ובהמשך נולדה ספה.
מנעוריו היה דוד אתלט. שיחק כדורסל והשתתף בתחרויות ספורט. את הרוח הספורטיבית הביא גם לתנועת הנוער בה היה פעיל במשך תקופות ארוכות לפני ואחרי שירותו הצבאי. היחוד שלו כמדריך היה במשחקים שהמציא ביצירתיות שהוציאה לו שם.
בצבא שירת בנחל והשתתף בנבחרת צהל לאתלטיקה. זכה באליפות צהל בזריקת דיסקוס.
עם שיחרורו רצה ללכת ללמוד בווינגייט אך המשק שלח מישהו אחר. ודוד יצא לשליחות בצרפת.
עם שובו הלך לעבוד ברפת ובהמשך עבד בטובופלסט, ריכז אולפן ועבד בסידור הרכב.
בשנת 1968 יצא כמדריך לנופש רווקים של התק"מ שם פגש את נעמי שהיתה מזכירה וזמן קצר לאחר מכן נישאו. עם נעמי הצטרפו למשפחה אורלי ודורון. החיבור היה מיידי וחם. בהמשך נולדו נורית וגל. דוד היה אבא מסור ומשקיען, הרבה לצאת עם הילדים לטיולים על ההר, ויחד עם נעמי להגשים ביצירתיות חלומות ופנטזיות.
לדוד היתה נפש אומנותית. הרבה לקרוא שירה, והיטיב לכתוב, היה רקדן נלהב. חלם להיות צייר אך מכיון שלא הצטיין בציור מצא לו ביטוי בצילום. היה בעל עין רגישה וצילומיו התפרסמו במספר מקומות והשתתפו בתחרויות צילום וזכו בהערכה רבה.
היה פעיל בתרבות של יגור, רכז תרבות ומפיק של חגי משק, חגי מחזור ומופעים גדולים.
הוא רתם את כשרונו לתמוך בקרירה האמנותית של נעמי. סחב אבנים ופסלים, צילם את הפסלים ועיצב עלוני פרסום ומודעות.
הנפש האומנותית שלו העידה על לב רגיש.
דוד לקה בליבו ב-1986 ומאז עבר תקופות של בריאות וחולי. בשנה האחרונה הלך ליבו ונחלש והוא עבר את מרבית השנה באישפוז בבתי חולים. אבדן הרגל ויכולת התנועה היוו מכה אנושה ממנה לא התאושש
דוד נפטר מדום לב בבית ב-3.5.16
הותיר אשה וארבעה ילדים , 11 נכדים ושתי אחיות.