דבורה בונה
דבורה בונה (ארליך) ז"ל נולדה בשנת 1911, בברסטצ'קה שבפולין, למשפחה שומרת מסורת. ברסטצ'קה הייתה ידועה כעיירה ציונית-חלוצית לעילא ולעילא. העברית הייתה שפה מדוברת שם בחיי יום-יום של הנוער. דבורה למדה בבית-ספר "תרבות" שבעיירתה. אחד המורים שלה היה המשורר הנודע יצחק למדן, שהשפיע רבות על התלמידים בשעוריו בספרות העברית.
לאחר חברות ב"החלוץ הצעיר" מצטרפת דבורה ל"החלוץ" הבוגר. חברנו אריה אברך ז"ל בא אז לברסטצ'קה לעודד את הבנות לצאת להכשרה חלוצית. על אף התנגדותם של הוריה, הצטרפה גם דבורה להכשרה בקיבוץ לוצק. הודות לידיעתה את השפה העברית נבחרה למזכירות הקיבוץ וגם אושרה לעלייה כעבור תקופה קצרה יחסית.
דבורה עלתה ארצה בשנת 1933. הגיעה לגבעת-ברנר אל אחותה, אבל שהתה שם רק כמחצית שנה. היא נמשכה ליגור, אל חברים מההכשרה שלה. תחילה עבדה במטבח בעיר, בו אכלו חברי יגור שעבדו בקבוצת הבניין. תחנותיה הבאות: מכבסה, בתי ילדים והכרם. בכרם עבדה 11 שנים רצופות ומכאן – לאיזולטור של הילדים, שם עבדה בטיפול בילדים חולים יחד עם רחל פרנקל ז"ל, עד שנאלצה מטעמי בריאות לעבור למחסן בית-הספר.
הקימה משפחה עם אברהם בונה יבל"א. נולדה להם הבת צפורה.
לפני כחמש שנים לקתה קשות בלבה. לאחר אשפוז ממושך בבית-חולים "רוטשילד" חזרה הביתה רתוקה לכסא גלגלים. מאז אושפזה בחדרי החולים – ביתה עד יומה האחרון.
אתמול, שבת, בשעת בוקר מוקדמת הוציאה נשמתה בשנתה, במיתת נשיקה, וכך תמו חייה, חיים של סבל רב ומצוקה.
אשה עדינת נפש הייתה דבורה, מסבירת פנים לכל ונוחה לבריות. סבתא חמה לשמונת נכדיה.
מדי יום ביומו הייתה מוסעת לעבודת יומה ב"אגרטל". על אף סבלותיה ידעה להתגבר על כאבים. לא התאוננה על מצבה ולא היו לה תביעות ותלונות. קיבלה בהשלמה, בשקט נפשי את גורלה המר, שריתק אותה משך שנים לשולי החיים, הרחיק אותה מהחברה ומנע ממנה עשייה ופעילות.
תנחומינו לאברהם ולילדים.
